שאלה:
יתכן גם מציאות שהאדם מתענג מהכבוד בצורה לכאורה מתוקנת ג"כ מיניה וביה שהוא מעורר את המעלה של הנשמה שלו וזה מעורר נקודה של כבוד בחלקים התחתונים של הנפש שלו, זה ג"כ מיניה וביה, אבל זה ביחס של נשמה ונפש.
תשובה:
אז עוד פעם, זה אותו יחס שהגילוי של כבוד העליון מתגלה בתחתון, רק בתוך האדם עצמו, כמו שמהצד השני היה את האופן שהכבוד שלו עצמו מתגלה בתחתון שלו והוא נמצא בתחתון שלו, אז יש אופן שהכבוד העליון של עצמו מתגלה בתחתון שלו עצמו.
שאלה: זה גם אופן של תיקון?
תשובה: זה אופן של תיקון בשתי הגדרות, או שזה אופן של תיקון לזמן מסוים באופן של שלא לשמה, הדוגמא היסודית לכך מה שמוזכר הצורה הזאת של העבודה זה במגיד מישרים, שהמגיד היה אומר לב"י שיכיר את ערך מעלתו העליונה, וזה הצד של מה שאמרתם עכשיו. ויש את האופן שזה אופן דתיקון ברגע שאדם מופשט מהמציאות הפרטית שלו ואז כבודו בשורשו זה כבוד הנשמה שנמצאת למעלה, אבל זה כבר הפשטה מוחלטתשובה:
שאלה: כמו שהלל אמר, "אם אני כאן הכל כאן"?
תשובה: במידה מסוימת. כן, השאלה אם זה מצד כבוד או מצד כללות. שם לא נאמר דייקא מצד נקודת הכבוד, אבל מאותו שורש של אותה תפיסה אה"נ. רק נחזור ונסכם את מה שחידדתם, אנו דיברנו בכללות ברוב הפעמים שאדם מתענג מדברים שנמצאים חוצה לו, מה שחידדתם בשאלה שיש אופן שאדם מתענג מתוך עצמו, רק מתוך עצמו יש את התחתון של עצמו שהעליון של עצמו יורד לתחתון של עצמו דקלקול, ויש שהעליון של עצמו מתגלה בתחתון של עצמו מצד נקודת התיקון, רק אנו דיברנו בכללות על כבוד יותר מצוי ויותר מושג לבנ"א שהוא נמצא מבחוץ, בנ"א שהכבוד של עצמם הוא מיניה וביה בתוך עצמם והוא יותר דק, פחות מצוי, הוא קיים, אבל פחות מצוי, ומה שאדם מתענג משורש נשמתו העליונה, זה עוד פחות מצוי. אבל בוודאי שזה נכון, כל מה שנאמר בחוץ נאמר גם בפנים, ביחס של חיצון ועליון בתוך האדם עצמו. בל"א והיינו הך בדברי רבותינו, אז האדם בנוי מג' חלקים, ראש וגוף ורגליים, אז הרגליים נקראים לבר מגופא, אז לשם הוא יורד מצד נקודת הנפילה, והראש נקרא חכמתו מרובה ממעשיו, אז הוא מעליו, אז אם הגופא שלו יורד לרגליים שלו זה כבוד דקלקול, ואם הראש מתגלה במציאות גופו זה גופא נקודת התיקון, היינו הך.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד.006_מים.דמים.דאש.תענוג.דק.כבוד.העליון
שאלה: זה גם אופן של תיקון?
תשובה: זה אופן של תיקון בשתי הגדרות, או שזה אופן של תיקון לזמן מסוים באופן של שלא לשמה, הדוגמא היסודית לכך מה שמוזכר הצורה הזאת של העבודה זה במגיד מישרים, שהמגיד היה אומר לב"י שיכיר את ערך מעלתו העליונה, וזה הצד של מה שאמרתם עכשיו. ויש את האופן שזה אופן דתיקון ברגע שאדם מופשט מהמציאות הפרטית שלו ואז כבודו בשורשו זה כבוד הנשמה שנמצאת למעלה, אבל זה כבר הפשטה מוחלטתשובה:
שאלה: כמו שהלל אמר, "אם אני כאן הכל כאן"?
תשובה: במידה מסוימת. כן, השאלה אם זה מצד כבוד או מצד כללות. שם לא נאמר דייקא מצד נקודת הכבוד, אבל מאותו שורש של אותה תפיסה אה"נ. רק נחזור ונסכם את מה שחידדתם, אנו דיברנו בכללות ברוב הפעמים שאדם מתענג מדברים שנמצאים חוצה לו, מה שחידדתם בשאלה שיש אופן שאדם מתענג מתוך עצמו, רק מתוך עצמו יש את התחתון של עצמו שהעליון של עצמו יורד לתחתון של עצמו דקלקול, ויש שהעליון של עצמו מתגלה בתחתון של עצמו מצד נקודת התיקון, רק אנו דיברנו בכללות על כבוד יותר מצוי ויותר מושג לבנ"א שהוא נמצא מבחוץ, בנ"א שהכבוד של עצמם הוא מיניה וביה בתוך עצמם והוא יותר דק, פחות מצוי, הוא קיים, אבל פחות מצוי, ומה שאדם מתענג משורש נשמתו העליונה, זה עוד פחות מצוי. אבל בוודאי שזה נכון, כל מה שנאמר בחוץ נאמר גם בפנים, ביחס של חיצון ועליון בתוך האדם עצמו. בל"א והיינו הך בדברי רבותינו, אז האדם בנוי מג' חלקים, ראש וגוף ורגליים, אז הרגליים נקראים לבר מגופא, אז לשם הוא יורד מצד נקודת הנפילה, והראש נקרא חכמתו מרובה ממעשיו, אז הוא מעליו, אז אם הגופא שלו יורד לרגליים שלו זה כבוד דקלקול, ואם הראש מתגלה במציאות גופו זה גופא נקודת התיקון, היינו הך.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד.006_מים.דמים.דאש.תענוג.דק.כבוד.העליון
קטגוריות
