שאלה:
ממתי צדיק נהיה בטוח בכוחו לבטל גזרות או כדי שיעשו רצונו בשמים, לדוגמא המעשה עם רשב"י: יומא חד נפיק ר' שמעון וחזי עלמא דחשיך ואפיל ואסתים נהורא, א"ל ר' אלעזר תא ונחזי מה בעי הקב"ה, אזלו ואשכחו חד מלאכא דרמי לטורא רברבא (הר גדול), ואפיק תלתין שלהבין דנורא מפומיה, א"ל ר"ש מה את בעי למיעבד, א"ל בעינא למחרבא עלמא בגין דלא שכיחי תלתין זכאין בדרא, דהכי גזיר הקב"ה על אברהם ואברהם היו יהי"ה גימטריא תלתין הוו, א"ל ר"ש במטו מינך זיל קמיה קב"ה ואמור ליה בר יוחאי שכיח בעלמא, אזל ההוא מלאכה קמיה קב"ה א"ל מארי עלמא גלוי קמך מה שא"ל בר יוחאי, א"ל הקב"ה זיל אחריב לעלמא ולא תשגיח בבר יוחאי, כד אתי חזייה ר"ש למלכאה, א"ל אי לא תיזל מהכא גזרנא עלך דלא תיזל לשמיא ותהוי באתר דעז"א ועזא"ל, וכד תיעול קמיה קב"ה אימא ליה, אי לית תלתין להוין עשרים, דהכי כתיב לא אשחית בעבור העשרים, ואי לית עשרים להוי עשרה, ואי לית עשרה להוי תרין אנא וברי, וכתיב על פי שנים עדים יקום דבר, ואין דבר אלא עולם, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו, ואי לית תרין הא אית חד, ואנא הוא, דכתיב וצדיק יסוד עולם, בהא שעתא נפיל קלא מן שמיא ואמר זכאה חולקך ר"ש דקב"ה גזר למעלה ואת בטלית להון לתתא, עליך כתיב רצון יראיו יעשה.
וגם מעשה עם רבי יהודה פתיה שהוא כתב בספר רוחות מספרות: שהוא שלח איזה רוח לבית שין של מעלה לשאול שאלות והרוח אמר לו שהשומר לא יכניס אותו, ורבי יהודה פתיה אמר שיגיד שהוא שליח שלו וישאל האם אפשר להיכנס. ויש עוד הרבה סיפורים כאלה על גדולי ישראל שהיו בטוחים בכוחם עד ימינו אלה.
השאלה היא באיזה שלב הצדיק הופך להיות בטוח בכוחו? הרי תלמיד מתחיל, הוא לומד ומתקדש עד שמגיע לשלב כזה, איך זה קורה בדיוק?
וגם מעשה עם רבי יהודה פתיה שהוא כתב בספר רוחות מספרות: שהוא שלח איזה רוח לבית שין של מעלה לשאול שאלות והרוח אמר לו שהשומר לא יכניס אותו, ורבי יהודה פתיה אמר שיגיד שהוא שליח שלו וישאל האם אפשר להיכנס. ויש עוד הרבה סיפורים כאלה על גדולי ישראל שהיו בטוחים בכוחם עד ימינו אלה.
השאלה היא באיזה שלב הצדיק הופך להיות בטוח בכוחו? הרי תלמיד מתחיל, הוא לומד ומתקדש עד שמגיע לשלב כזה, איך זה קורה בדיוק?
תשובה:
תשובה:
א. מתוך נסיון שהצליח.
ב. הבטחה או הגדה של כח רוחני, כגון, מלאך, נשמת צדיק, נשמתו, קול, בת קול, שהגיד לו שיש לו כח זה.
ג. בטחון המורגש מתוכו. כ״כ החזו״א באמונה ובטחון לגבי כללות מדת הבטחון.
א. מתוך נסיון שהצליח.
ב. הבטחה או הגדה של כח רוחני, כגון, מלאך, נשמת צדיק, נשמתו, קול, בת קול, שהגיד לו שיש לו כח זה.
ג. בטחון המורגש מתוכו. כ״כ החזו״א באמונה ובטחון לגבי כללות מדת הבטחון.
קטגוריות