שאלה:
בסדרה 'דע את עצמך' הרב מאריך בטוט"ד שהאדם צריך לזהות את עצמו כנשמה כו'. מאידך יש [מחב"ד] שמלמדים לאדם לזהות בתוכו נפש הבהמית ונפש האלקית, ולהכיר שה'אני' המציאותי [לא המהותי] שלו הוא הנפש הבהמי, ולהבין מתוך כך שכל פעולה רעה שהוא פועל הוא כצפוי מצד עצם טבעו, וממילא הוא נהיה שפל עי"ז כשרואה א"ע כ"כ נמוך. משא"כ כל פעולה טובה של קדושה הוא הכל מתנת אלקים ואל לו לשייך זאת לעצמו, ואדרבא, הוא מאוד שמח על שזכה שלמרות שמצד עצם מציאותו הגשמי הקשר שלו עם רוחניות הוא תרתי דסתרי – אעפ"כ הקב"ה השפיע עליו את שפעת דבקותו כו'. וכ"ז בסוד הבא ליטהר מסייעין אותו [כי זה נגד מציאותו] ואילו הבא ליטמא פותחין לו [וא"צ עזר לזה, כי הוא מוכן ומזומן לכך]. ברצוני להבין מהו כיוון המחשבה וההשקפה הנכונה בה אפשר לקיים דברי שניהם.
תשובה:
תשובה:
יש ג' מדרגות: א. מבט של ענוה – אני זו נפש בהמית. ב. מבט של בוחר – אני זה רוח. כ"כ הגר"א. ג. מבט של גאוה [דקדושה] אני זה נשמה – וזה מדרגת לעתיד לבא.
יש ג' מדרגות: א. מבט של ענוה – אני זו נפש בהמית. ב. מבט של בוחר – אני זה רוח. כ"כ הגר"א. ג. מבט של גאוה [דקדושה] אני זה נשמה – וזה מדרגת לעתיד לבא.
קטגוריות
