שאלה:
א. אם אפשר בבקשה תוספת ביאור למה שנתבאר במכתב הקודם, אודות תפילות ובקשות פרטיות בתפילת העמידה.
ב. לעיל במכתב נתבאר שההשתדלות בכל עניני הגשמיות הוא בכלל הקללה של "בזיעת אפיך תאכל לחם", ויש למעט בזה. האם גם ההתעסקות ברפואות בכלל זה, או שהוא ענין אחר?
ג. עוד בענין הנ"ל, מהי המידה בענינים רוחניים?
ד. במ"ש לעיל במכתב&. כיצד תהיה ההנהגה בזה כשמשתדל עבור אחרים, אם ימעט בהשתדלות כפי מדרגתו הוא, או כפי אותו שמשתדל בעבורו? ומהי המידה כשמשתדל עבור בני ביתו?
ה. בענין הנ"ל, כיצד היא המידה ברפואות שאין להם סוף [כרפואות אלטרנטיביות, טבעיות, למיניהן]?
ב. לעיל במכתב נתבאר שההשתדלות בכל עניני הגשמיות הוא בכלל הקללה של "בזיעת אפיך תאכל לחם", ויש למעט בזה. האם גם ההתעסקות ברפואות בכלל זה, או שהוא ענין אחר?
ג. עוד בענין הנ"ל, מהי המידה בענינים רוחניים?
ד. במ"ש לעיל במכתב&. כיצד תהיה ההנהגה בזה כשמשתדל עבור אחרים, אם ימעט בהשתדלות כפי מדרגתו הוא, או כפי אותו שמשתדל בעבורו? ומהי המידה כשמשתדל עבור בני ביתו?
ה. בענין הנ"ל, כיצד היא המידה ברפואות שאין להם סוף [כרפואות אלטרנטיביות, טבעיות, למיניהן]?
תשובה:
א. אמרו חז"ל ביהמ"ק של מטה מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה (במדב"ר ד,יג). עוד אמרו אין לך כל עשב ועשב שאין לו מלאך שמכה בו ואומר לו גדל (ב"ר י,ו). ועוד רבות בחז"ל מעין זה, שלכל עניני הגשם יש שורש רוחני עליון. וביאור הדברים, כל דבר יש בו בחינת אבי"ע, כלומר כל דבר יש בו בחינת אצילות בריאה יצירה עשיה, ובכל עולם ועולם יש לו התראות לפי אותו עולם (וזהו עומק המושג עולמות - כלומר מבטים, צורת תפיסה של הדבר. וזה מצד בחינת נפש, אולם מצד בחינת עולם, יש ממש ד' עולמות ואכמ"ל). והרי שבכל דבר מדבר בכל העולמות, וכל אדם תופס את הדבר לפי מדרגתו. וכדוגמא, ברכת גשמים, מי שבעשיה תופס זאת כגשם גשמי, ומי שביצירה כגשם של יצירה וכו'.
ב. כתב הגר"א, שקודם חטא אדם הראשון לא היה עולם העשיה כלל בצורתו הנוכחית, והוא תולדת החטא. ומעתה הבן, שכל עסק של עולם העשיה יש למעט בו, לבד מן המחויב מדינא. וכן הדבר בענייני רפואה.
ג. בענינים גשמיים יש למעט בהדרגה כנ"ל. ובענינים רוחניים יש להשתדל בכל כוחו כל אחד לפי מדרגתו, כלומר שלא יפעל אלא מעט למעלה מכוחותיו. למעלה מכך יש מדרגת מסירות נפש. למעלה מזאת יש בחינת מיעוט בהשתדלות גם ברוחניות, עיין באדיר במרום לרמח"ל עמ' תיד ואילך, שביאר זאת.
ד. בענין אחרים - זו מצוה, וגדרה ככל המצוות שיש להשתדל בכל כוחו. ובענין בני ביתו, כיון שתפיסת הנפש שדואג בזה לעצמו, ולא עושה זאת רק מחמת מצוה, אזי החלק שעושה מחמת מצוה יעשה כנ"ל, והחלק שעושה מחמת שזה בני ביתו - ימעט.
ומה שמוכרח לעשות מגדרי מצוה, יזכך לבו שיעשה כן לשם מצוה ולא מנגיעה עצמית (כגון שרוצה ש"בנו" לא יהיה חולה – בנו דיקא), אלא מצד חיוב המצוה בלבד.
כל דבר בבריאה מורכב מטוב ורע. וזה שאוהב את בנו, מחד זה טוב שאוהבו, אולם מאידך זה רע שאוהב דוקא את בנו. וגדר הנ"ל שיעשה כן מצד חיוב המצוה, ביאורו שעי"ז יאהב את כל הכנס"י ולא רק את בנו. אולם אין הכונה להפקיע את אהבת בנו, אלא לזככה לאהבה נקיה.
ה. כל הנ"ל (בתשובה הקודמת) אמור ברפואה בדוקה ומנוסה, אולם בכל מיני נסיונות שיש לאין ספור, אין כמעט לנסות כלל אלא אחד או שנים, ויתר על כן לבטוח בו ית"ש. ובמקום שיש דעות שונות, יקבע לו שני רופאים ששואלם, וכשיש חילוקי דעות בין השנים, יבוא השלישי ויכריע ביניהם. או ישאל שאלת חכם, או יתבודד עם קונו, ויתפלל לפניו על הנ"ל, ויטיל גורל, ויבטח בו ית"ש שיכוונו בדרך אמת.
והעיקר לזכור בכל פעולה את האמונה, ולא ללכת לשום רופא לפי שמתבונן לפחות מעט באמונה, ואזי ילך לעשות השתדלות, ויכוון לקיים בזה רצון קונו.
ב. כתב הגר"א, שקודם חטא אדם הראשון לא היה עולם העשיה כלל בצורתו הנוכחית, והוא תולדת החטא. ומעתה הבן, שכל עסק של עולם העשיה יש למעט בו, לבד מן המחויב מדינא. וכן הדבר בענייני רפואה.
ג. בענינים גשמיים יש למעט בהדרגה כנ"ל. ובענינים רוחניים יש להשתדל בכל כוחו כל אחד לפי מדרגתו, כלומר שלא יפעל אלא מעט למעלה מכוחותיו. למעלה מכך יש מדרגת מסירות נפש. למעלה מזאת יש בחינת מיעוט בהשתדלות גם ברוחניות, עיין באדיר במרום לרמח"ל עמ' תיד ואילך, שביאר זאת.
ד. בענין אחרים - זו מצוה, וגדרה ככל המצוות שיש להשתדל בכל כוחו. ובענין בני ביתו, כיון שתפיסת הנפש שדואג בזה לעצמו, ולא עושה זאת רק מחמת מצוה, אזי החלק שעושה מחמת מצוה יעשה כנ"ל, והחלק שעושה מחמת שזה בני ביתו - ימעט.
ומה שמוכרח לעשות מגדרי מצוה, יזכך לבו שיעשה כן לשם מצוה ולא מנגיעה עצמית (כגון שרוצה ש"בנו" לא יהיה חולה – בנו דיקא), אלא מצד חיוב המצוה בלבד.
כל דבר בבריאה מורכב מטוב ורע. וזה שאוהב את בנו, מחד זה טוב שאוהבו, אולם מאידך זה רע שאוהב דוקא את בנו. וגדר הנ"ל שיעשה כן מצד חיוב המצוה, ביאורו שעי"ז יאהב את כל הכנס"י ולא רק את בנו. אולם אין הכונה להפקיע את אהבת בנו, אלא לזככה לאהבה נקיה.
ה. כל הנ"ל (בתשובה הקודמת) אמור ברפואה בדוקה ומנוסה, אולם בכל מיני נסיונות שיש לאין ספור, אין כמעט לנסות כלל אלא אחד או שנים, ויתר על כן לבטוח בו ית"ש. ובמקום שיש דעות שונות, יקבע לו שני רופאים ששואלם, וכשיש חילוקי דעות בין השנים, יבוא השלישי ויכריע ביניהם. או ישאל שאלת חכם, או יתבודד עם קונו, ויתפלל לפניו על הנ"ל, ויטיל גורל, ויבטח בו ית"ש שיכוונו בדרך אמת.
והעיקר לזכור בכל פעולה את האמונה, ולא ללכת לשום רופא לפי שמתבונן לפחות מעט באמונה, ואזי ילך לעשות השתדלות, ויכוון לקיים בזה רצון קונו.
קטגוריות
