שאלה:
לכבוד הרב שליט"א. יש לי בעיה קשה מאוד בחיים, שמלווה אותי כבר עשר שנים, ואני לא מוצא לה פיתרון עד היום. אספר בקצרה אודותיה וכיצד היא התחילה. במשך שנה וחצי למדתי בחשק ובהתלהבות, אך יחד עם זאת, יתכן והגזמתי בעבודתי, ואז ביום שבת בבוקר בעת לימוד הגמרא התחיל לי כאב ראש. שעד היום אני סובל ממנו. כל חולשה אצלי בגוף מתורגמת לכאב ראש. אם אני קצת עייף, מיד מגיע כאב ראש. וכן אם אני קצת רעב, או קצת קר לי, או קצת אני לא מבין את הגמרא או כל דבר אחר שאני לומד נהיה לי כאב ראש.
במשך כל התקופה הזאת בכיתי וזעקתי אל ה' ודרשתי את ה' אצל כל גדולי הדור ועדיין לא קיבלתי תשובה מספקת שתעזור לי לפתור את הבעיה או לדעת איך להתמודד איתה. הייתי אצל כל מיני סוגי מטפלים ורופאים החל מנירולוגים, פסיכולוגים, פסיכאטרים, וכלה במטפלים טבעוניים, כמו דיקור סיני וצימחי מרפא וכו'. הסיבה העיקרית לכאב ראש הזה, שעולה מכל דברי הרבנים והמטפלים שהתייעצתי, היא, שהכאב ראש הזה נובע מלחץ נפשי. וכאן בעצם הבעיה הכי גדולה, שהרי לטענתם רק אני הוא זה שיכול לפתור את הבעיה. אך זה כבר כמה שנים שאני מנסה בכל מיני דרכים ולא מצליח.
אינני יכול לתאר ולהקיף את כל הסבל והצער שנגרם לי ולמשפחתי מזה. רק אומר כמה מילים בקצרה, הכאב ראש הזה מחליש אותי מאוד, ומדכא אותי ושובר את רוחי. מרבית התפילות שאני מתפלל בעשור האחרון מלוות בכאב ראש, לפחות 50 אחוז מהזמן שאני בכולל כואב לי הראש, ואני מתקדם בלימוד בזחילה מאוד איטית. אשתי סובלת מכך מאוד, וכן קשה לי מאוד בתפקוד הבית, בגידול הילדים וחינוכם. אני מרגיש שאני עומד להישבר, אני כבר לא יכול לשאת את זה, אני לא רוצה לחיות ככה. ואני לא יודע אם זה נכון שאני ימשיך להשאר בכולל. אני חייב שהרב יעזור לי שהרי אני כעיוור המגשש באפילה. תודה רבה.
במשך כל התקופה הזאת בכיתי וזעקתי אל ה' ודרשתי את ה' אצל כל גדולי הדור ועדיין לא קיבלתי תשובה מספקת שתעזור לי לפתור את הבעיה או לדעת איך להתמודד איתה. הייתי אצל כל מיני סוגי מטפלים ורופאים החל מנירולוגים, פסיכולוגים, פסיכאטרים, וכלה במטפלים טבעוניים, כמו דיקור סיני וצימחי מרפא וכו'. הסיבה העיקרית לכאב ראש הזה, שעולה מכל דברי הרבנים והמטפלים שהתייעצתי, היא, שהכאב ראש הזה נובע מלחץ נפשי. וכאן בעצם הבעיה הכי גדולה, שהרי לטענתם רק אני הוא זה שיכול לפתור את הבעיה. אך זה כבר כמה שנים שאני מנסה בכל מיני דרכים ולא מצליח.
אינני יכול לתאר ולהקיף את כל הסבל והצער שנגרם לי ולמשפחתי מזה. רק אומר כמה מילים בקצרה, הכאב ראש הזה מחליש אותי מאוד, ומדכא אותי ושובר את רוחי. מרבית התפילות שאני מתפלל בעשור האחרון מלוות בכאב ראש, לפחות 50 אחוז מהזמן שאני בכולל כואב לי הראש, ואני מתקדם בלימוד בזחילה מאוד איטית. אשתי סובלת מכך מאוד, וכן קשה לי מאוד בתפקוד הבית, בגידול הילדים וחינוכם. אני מרגיש שאני עומד להישבר, אני כבר לא יכול לשאת את זה, אני לא רוצה לחיות ככה. ואני לא יודע אם זה נכון שאני ימשיך להשאר בכולל. אני חייב שהרב יעזור לי שהרי אני כעיוור המגשש באפילה. תודה רבה.
תשובה:
אחר קריאת מכתבך בכובד ראש הראוי נראה בס"ד להאיר.
הבסיס של החיים ביום יום צריך שיהא מנוחת הנפש. אפשר להגיע לכך בכמה דרכים. אחת מהם מבוארת בשיעורי "דע את התבודדותך". וזה ראוי שיהי' עבודתך עתה, קנין של מנוחת הנפש.
לאחר מכן אפשר להתאמץ מעט מתוך מנוחת הנפש, באופן של רצוא ושוב, רצוא מעט מאמץ, ושוב למנוחת הנפש. וחוזר חלילה. התאמצות שאחריה א"א לחזור בקל למנוחת הנפש היא עתה למעלה ממדרגתך.
באופן כללי בתקופה הקרובה, ראוי לאכול טוב באופן בריא וטעים, אוכל המביא לרוגע גופני ונפשי. ולישון כפי הצורך ללא מתח של צמצום. וכן לעסוק בדברים נעימים המרגיעים את הנפש, כגון נגינה, טיול ועוד, עד שהנפש תגיע למצב של מנוחת הנפש, במקביל לכך עבודה על "דע את התבודדותך".
הלימוד בד"ת לעת עתה צריך שיהי' רק בדברים המושכים את הלב כמעט ללא מאמץ. אין לעסוק באופן כללי בחלק שעסקת בו בזמן שגרם לקושי זה, כי הוא מעורר את הקושי.
הבסיס של החיים ביום יום צריך שיהא מנוחת הנפש. אפשר להגיע לכך בכמה דרכים. אחת מהם מבוארת בשיעורי "דע את התבודדותך". וזה ראוי שיהי' עבודתך עתה, קנין של מנוחת הנפש.
לאחר מכן אפשר להתאמץ מעט מתוך מנוחת הנפש, באופן של רצוא ושוב, רצוא מעט מאמץ, ושוב למנוחת הנפש. וחוזר חלילה. התאמצות שאחריה א"א לחזור בקל למנוחת הנפש היא עתה למעלה ממדרגתך.
באופן כללי בתקופה הקרובה, ראוי לאכול טוב באופן בריא וטעים, אוכל המביא לרוגע גופני ונפשי. ולישון כפי הצורך ללא מתח של צמצום. וכן לעסוק בדברים נעימים המרגיעים את הנפש, כגון נגינה, טיול ועוד, עד שהנפש תגיע למצב של מנוחת הנפש, במקביל לכך עבודה על "דע את התבודדותך".
הלימוד בד"ת לעת עתה צריך שיהי' רק בדברים המושכים את הלב כמעט ללא מאמץ. אין לעסוק באופן כללי בחלק שעסקת בו בזמן שגרם לקושי זה, כי הוא מעורר את הקושי.
קטגוריות
