280. חלל וריקנות פנימית, רצון לדבק על עצמיותו בנפש חברו [#5002]

ט"ו כסלו התש"פ

שאלה:

שלו' להרב שליט"א.
א. בשיעור של סדרת כח ההתרכזות, בענין מים דרוח שהוא ענין החלל וריקנות פנימי, הרב מבאר שהפתרון להריקנות הפינימית הזו אינו ע"י "בריחה" כפשוטו ללימוד תורה, אלא צריך להתבונן ולהכיר ולהתמודד עם החללות הזו, ולמלא החלל הזאת ע"י חיבור עמוק לקוב"ה, לתורה, לנשמות ישראל, ולעצמו. מה החילוק בין "בריחה" לעולם התורה, למילוי החלל ע"י חיבור עמוק לתורה, הלא בשניהם הוא מנסה למלא את החלל שבתוכו.
ב. עוד שאלה בקשור הנ"ל, אם יש אדם שמרגיש אהבה עזה כלפי חבירו, ויש לו מחשבות והרגשים של אהבה מאד כלפיו, שהוא רוצה לדבק את כל עצמיותו בנפש של חבירו, להיות "נפשו קשורה בנפשו" עמו, ורוצה גם לישב וללמוד עמו במתיבתא דרקיעא, וכו', האם זה בעיה בנפש, של התקשרות ו"תלות" בנפש של חבירו, והאם זה נובע מריקנות וחלל פנימי שבתוכו? (ואם זה שלילי, האם זה נובע בדקות מרצון הפנימי לדבק את כל עצמיותו בהקב"ה רק שזה משתלשל בכך שהוא רוצה אהבה ודביקות כזו עם חבירו?), תודה מעומקא דמוחי וליבי ועצם נשמתי על כל מה שלמדתי, שמעתי, נהנתי, וקיבלתי, מהרב.

תשובה:

א. כל מדרגה נחלקת לג' חלקים, ראש (חב"ד), גויה – גוף (חג"ת), בטן – רגלים (נה"י). שלב ראשון מתתא לעילא, כניסה ברצוא ושוב לאותה מדרגה. והוא בחינת רגלים הרצים. לאחר שהוקבע אצלו הכניסה ברצוא. עולה למדרגת גויה – גוף. ושם קונה שביתה באותה מדרגה, שאף השוב נמצא באותה מדרגה. ולאחר מכן עולה שלב נוסף, והוא ראש, ראשו מגיע השמימה, תנועה לצאת ממדרגה זו למדרגה שמעליה, ברצוא למדרגה שמעליה. ושוב לאותה מדרגה. ולפ"ז בריחה ענינה דילוג על מדרגת גויה-גוף, ורצון מהיר לעלות ולילך למדרגה הבאה. לעומת כך מילוי ענינו העמדת עצמו באותה מדרגה עד שנקנית אצלו, ואזי עובר לשלב הבא.
ב. בדרך כלל כל דבר מורכב מכמה חלקים. ולפיכך מצד עצם הנשמה זו אפשרות שכולו טהור. אולם מצד התלבשות החלקים התחתונים, יתכן שזו תלות בזולתו. ולכך יש להתחבר לזה ברצוא ושוב. והרי שמחד דבק בכך אולם מאידך אינו תלוי ממש, אלא בונה עולם לעצמו. ואמת הדבר שהשורש הוא תלות אמיתית בו ית"ש שנשתלשל לתלות דקלקול.