שאלה:
לכבוד הרב, לפני שאשאל את שאלתי אני רוצה להביע הכרת הטוב לרב. בעזרת תלמידי הרב ותורתו זכיתי ב"ה להתחיל לבנות עולם פנימי כבר שנה. אני ממש מרגיש שהתגיירתי ואף פעם לא היה לי כזו שנה של התקדמות ברוחניות.
הבעיה שלי היא: אני בן אדם שבטבע יש לי אישיות מאוד חברתית ואני אוהב לשוחח עם אנשים ונהנה מלהיות איתם, אבל מילדותי, כשאני פוגש אנשים יותר עשירים, יותר יפים, יותר מצחיקים, אני מתחיל להרגיש מפוחד ונסגר לגמרי. אני לא יכול לדבר והלב שלי דופק חזק. אני חושב שאנשים כאלה מעוררים בתוכי מידת השפלות, ואני מרגיש שאני לא ראוי לדבר איתם ולהיות חבר שלהם. אני יודע שזה לא נכון לחשוב ככה, ולמדתי את כל המוסר בנוגע להשתוות, וניסיתי לקבוע את זה בליבי ממש אלפי פעמים אבל ללא הצלחה. זה גורם לי הרבה עגמת נפש, וההורים שלי השקיעו אלפי דולרים במטפלים ותרופות בשבילי. באותו זמן, כשאני מרגיש "עממי" ולא עצבני בסביבות אנשים אחרים אני במרכז החברה, הכי מצחיק והכי מהר בחבורה. כשאני במצב כזה מתגלה אצלי הרבה גאוה, ומאוד קשה לי להתחבר עם ה' ועם הלמודים, כי הגאוה חוסמת את הקשר. הבעיה היא כזו נוראה עד שהמטפלים חששו שיש לי הפרעה דו קוטבית (מניה-דפרסיה), כי עברתי בין להיות הבן אדם הכי חברותי להיות מסוגר, שקט ובדכאון. ב"ה האבחנה לא היתה נכונה, אבל אני עדיין מתאמץ הרבה להשאר "צף על המים" רגשי ושכלי.
אז רציתי לשאול את הרב, האם אני אמור לעבוד לתקן את מידת השפלות בתוכי, או שאני אתעסק עם יראה. ומה אני יכול לעשות בנוגע לגאוה שיש לי כשאני מרגיש טוב? בנוסף, איך אני יכול לעשות את זה באופן פרקטי? שוב, תודה רבה לרב.
הבעיה שלי היא: אני בן אדם שבטבע יש לי אישיות מאוד חברתית ואני אוהב לשוחח עם אנשים ונהנה מלהיות איתם, אבל מילדותי, כשאני פוגש אנשים יותר עשירים, יותר יפים, יותר מצחיקים, אני מתחיל להרגיש מפוחד ונסגר לגמרי. אני לא יכול לדבר והלב שלי דופק חזק. אני חושב שאנשים כאלה מעוררים בתוכי מידת השפלות, ואני מרגיש שאני לא ראוי לדבר איתם ולהיות חבר שלהם. אני יודע שזה לא נכון לחשוב ככה, ולמדתי את כל המוסר בנוגע להשתוות, וניסיתי לקבוע את זה בליבי ממש אלפי פעמים אבל ללא הצלחה. זה גורם לי הרבה עגמת נפש, וההורים שלי השקיעו אלפי דולרים במטפלים ותרופות בשבילי. באותו זמן, כשאני מרגיש "עממי" ולא עצבני בסביבות אנשים אחרים אני במרכז החברה, הכי מצחיק והכי מהר בחבורה. כשאני במצב כזה מתגלה אצלי הרבה גאוה, ומאוד קשה לי להתחבר עם ה' ועם הלמודים, כי הגאוה חוסמת את הקשר. הבעיה היא כזו נוראה עד שהמטפלים חששו שיש לי הפרעה דו קוטבית (מניה-דפרסיה), כי עברתי בין להיות הבן אדם הכי חברותי להיות מסוגר, שקט ובדכאון. ב"ה האבחנה לא היתה נכונה, אבל אני עדיין מתאמץ הרבה להשאר "צף על המים" רגשי ושכלי.
אז רציתי לשאול את הרב, האם אני אמור לעבוד לתקן את מידת השפלות בתוכי, או שאני אתעסק עם יראה. ומה אני יכול לעשות בנוגע לגאוה שיש לי כשאני מרגיש טוב? בנוסף, איך אני יכול לעשות את זה באופן פרקטי? שוב, תודה רבה לרב.
תשובה:
יש לייחד לעצמו זמן לשבת מעט לבד (מתוך איזון עם החברה ושמחת חיים עמהם), ולבנות לעצמו עולם "עצמי" עולם "פנימי", עולם שיש לי לבד כניסה אליו. עולם של חיבור לעצמי, לטוב שבי, לאני האמיתי שלי.
ואזי בכל פעם שנפגש עם בנ"א שגורמים לו שפלות, יכנס נפשית לתוך הויתו שלו, ומשם יקבל תוקף וחוזק. לעת עתה אין להתעסק עם הגאוה עד לאחר שיבנה בתוך עצמו עולם פנימי של עצמו.
יסוד כל התיקון הוא בנין עצמי פנימי, עם חיבור חזק לעצמו, חיבור נקי ועדין לעצמו, חיבור לאני האמיתי. ע"מ לעשות זאת יש לזהות את הנקודה החזקה בנפשו, ולהתחבר אליה שכלית רגשית ונפשית, ולדבוק בה בפועל. וכן להתרגל לשבת עם עצמו לבד לפעמים בשקט, ולאט לאט להתאהב בשקט זה. מומלץ לשמוע את שיעורי מבוא להכרת הנפש - הקדמה לארבעת היסודות, ולעשות כפי הנאמר שם.
עליך להתבונן ולהבין שיש לאדם "עולם פנימי", עולם שלם בתוך עצמו, ויש לאדם לעומת זאת עולם חיצוני, עולם שפונה לזולתו.
וכל זמן שהאדם אינו חזק ודבוק בעולם הפנימי של עצמו, אזי בשעה שיוצא לחוץ, יוצא מעצמו, ומתאים את עצמו למה שנמצא בחוץ, ומתפעל ממה שנמצא בחוץ. ולכן באופן שלך כאשר אתה פוגש אנשים שאתה מרגיש שהם מוצלחים אתה נעשה שפל בתוך עצמו, והפנים שלך מושפע מבחוץ. אולם אילו היית חזק בתוך עצמו לא היה מתפעל כ"כ, אלא מעט, התפעלות קטנה בכמות ואיכות, התפעלות חיצונית שאינה פועלת על פנימיותך.
וכן כאשר הנך נפגש עם בנ"א אחרים, לא יהיה בהכרח במרכז החברה, כי יתכן מאד שצורה זו נובעת מכך שכך הם מצפים ממך שתתנהג, וכן כך אתה מצפה מעצמך "להתראות בחוץ", שזו התראות חברתית, ריקון עצמי, יציאה מעצמי, והתראות כאילו זה אני האמיתי. אולם לא זה האני האמיתי. נמצא שבין התגובה של שפלות ובין התגובה של חברותיות יתר, נובעת מהעדר חיבור עצמי חזק ופנימי, ולכן הפתרון המוצע לעיל, גילוי וכניסה יסודית ועקבית לעולמו הפנימי של עצמו. וככל שיחיה שם בצורה הנכונה כן יפתרו רוב בעיותיו בס"ד.
ואזי בכל פעם שנפגש עם בנ"א שגורמים לו שפלות, יכנס נפשית לתוך הויתו שלו, ומשם יקבל תוקף וחוזק. לעת עתה אין להתעסק עם הגאוה עד לאחר שיבנה בתוך עצמו עולם פנימי של עצמו.
יסוד כל התיקון הוא בנין עצמי פנימי, עם חיבור חזק לעצמו, חיבור נקי ועדין לעצמו, חיבור לאני האמיתי. ע"מ לעשות זאת יש לזהות את הנקודה החזקה בנפשו, ולהתחבר אליה שכלית רגשית ונפשית, ולדבוק בה בפועל. וכן להתרגל לשבת עם עצמו לבד לפעמים בשקט, ולאט לאט להתאהב בשקט זה. מומלץ לשמוע את שיעורי מבוא להכרת הנפש - הקדמה לארבעת היסודות, ולעשות כפי הנאמר שם.
עליך להתבונן ולהבין שיש לאדם "עולם פנימי", עולם שלם בתוך עצמו, ויש לאדם לעומת זאת עולם חיצוני, עולם שפונה לזולתו.
וכל זמן שהאדם אינו חזק ודבוק בעולם הפנימי של עצמו, אזי בשעה שיוצא לחוץ, יוצא מעצמו, ומתאים את עצמו למה שנמצא בחוץ, ומתפעל ממה שנמצא בחוץ. ולכן באופן שלך כאשר אתה פוגש אנשים שאתה מרגיש שהם מוצלחים אתה נעשה שפל בתוך עצמו, והפנים שלך מושפע מבחוץ. אולם אילו היית חזק בתוך עצמו לא היה מתפעל כ"כ, אלא מעט, התפעלות קטנה בכמות ואיכות, התפעלות חיצונית שאינה פועלת על פנימיותך.
וכן כאשר הנך נפגש עם בנ"א אחרים, לא יהיה בהכרח במרכז החברה, כי יתכן מאד שצורה זו נובעת מכך שכך הם מצפים ממך שתתנהג, וכן כך אתה מצפה מעצמך "להתראות בחוץ", שזו התראות חברתית, ריקון עצמי, יציאה מעצמי, והתראות כאילו זה אני האמיתי. אולם לא זה האני האמיתי. נמצא שבין התגובה של שפלות ובין התגובה של חברותיות יתר, נובעת מהעדר חיבור עצמי חזק ופנימי, ולכן הפתרון המוצע לעיל, גילוי וכניסה יסודית ועקבית לעולמו הפנימי של עצמו. וככל שיחיה שם בצורה הנכונה כן יפתרו רוב בעיותיו בס"ד.
קטגוריות
