שאלה:
האם ישנה מציאות של השקטה, שבאמצעותו האדם מגיע לא לשרש נשמתו, כח ההוי', כי אם למקום עמוק ושקט בנפשו החיונית, או בנפשו האלוקית.
ואם לא, מדוע א"כ ישנם הרבה אנשים שעוסקים בהשקטה מרובה, ימים על גבי ימים, אולם אין זה גרום אצלם בהכרח התקרבות יתרה לה' יתברך, בתורה, תפילה וכו'.
ואם לא, מדוע א"כ ישנם הרבה אנשים שעוסקים בהשקטה מרובה, ימים על גבי ימים, אולם אין זה גרום אצלם בהכרח התקרבות יתרה לה' יתברך, בתורה, תפילה וכו'.
תשובה:
כן. השקט מוביל לנקודה הפנימית לפי מדרגתו של המשקיט. השקט דומה לחבית שיש בה שמרים שנענועה, ועי"כ אין היין צלול, וע"מ שיהיה יין צלול צריך להניחה ללא נענוע. כן אצל כל אחד יש גילוי של נקודה פנימית לפי מדרגתו, אולם גם נקודה זו אינה גלויה דיה מחמת רעש חיצוני ופנימי. וכאשר מגיע להשקטה, מוסרת ולו לפי שעה אותה הרעשה, ועי"כ יכול לדבוק בנקודה הפנימית שגלויה אצלו. אולם ע"מ להגיע למקום יותר פנימי נצרך בקיעה ולא סגי בהשקטה, זולת אם נוגע בהשקטה מאוד מאוד דקה ועמוקה, אזי ההשקטה גופא יוצרת בקיעה.
קטגוריות
