399. גדר הבעלות של האדם על עצמו, ומיהו האדם [#5138]

שלום רב. הרדב"ז כותב שאסור להודות באמת לבית דין שעבר עבירה שחייב מיתה, כי הנשמה לא שלו אלא שייכת לה'. האם זה אומר שאנחנו לא הנשמה שלנו? נראה שהאדם יכול להיות בעלים של כספו אבל לא של הנשמה שלו. תמיד חשבתי שאנחנו הנשמה, אבל עכשיו הרדב"ז כתב שאסור לנו להזיק לנשמה כי זה לא שלנו.
החידוש הזה כל כך יפה, אבל עם זאת, מי אנחנו? מי מחליט? אם אנחנו בדרגה נמוכה של נשמה, כגון רוח, הרדב"ז עדיין אומר שהאדם לא הבעלים של נשמתו, אזי האדם לא יכול להיות הרוח.

אנחנו עבדים של קב"ה. והעבד יש לו אני פרטי, אולם כל מה שקנה עבד קנה רבו. כלומר "קנה עבד", יש לו קנין, אולם זה נקנה לרבו, כי הוא עצמו של רבו.
רשעים שיצה"ר שופטן, עיקרם במדרגת נפש. צדיקים שיצ"ט שופטן עיקרן במדרגת נשמה, בינונים שזה וזה שופטן, עיקרם במדרגת רוח. אולם גם הנפש וגם הרוח וגם הנשמה, כל מה שקנה עבד קנה רבו.