שאלה:
לכבוד הרב שליט"א, שיחי'.
שמעתי באחד השיעורים (לא של הרב), שכאשר אנו חושבים או מדברים (או אומרים, מהו ההבדל?) בלשון שלילה עם המילה "לא", אזי המחשבה נקלטת במח באופן שלילי, ולכן גם בפועל נקבל תוצאה שלילית. האם זה נכון?
שמעתי באחד השיעורים (לא של הרב), שכאשר אנו חושבים או מדברים (או אומרים, מהו ההבדל?) בלשון שלילה עם המילה "לא", אזי המחשבה נקלטת במח באופן שלילי, ולכן גם בפועל נקבל תוצאה שלילית. האם זה נכון?
תשובה:
נפש האדם "המעשית" בנויה באופן של חיוב – פעולה. רמ"ח מצות עשה. שלילה – העדר פעולה – שס"ה מצות לא תעשה.
כאשר יש נפילה ח"ו נעשה חיוב שלילי, כלומר עשיה שלילית של דבר אסור, או אינו ראוי.
וכן אי עשיה, שלילה שלילית, במקום שנצרך לעשות.
נפש האדם "הדיברית", בנוי באופן של חיוב – דיבור – דיבורי תורה, ותפילה, וכל דיבור טוב.
שלילה – שתיקה – בולם פיו בשעת מריבה, ובכל עת שנצרך. ויתר על כן שתיקה בעצם.
כאשר יש נפילה ח"ו נעשה חיוב שלילי, דיבור אסור, כלשה"ר, וכדו'. וכן שתיקה כשנצרך לדבר, שלילה שלילית.
נפש האדם "השכלית" בנויה באופן של חיוב – מחשבה – מחשבות קדושות, כתורה אמונה ועוד.
שלילה – איפוס המחשבה, אין. דממה מחשבתית.
כאשר יש נפילה ח"ו, נעשה חיוב שלילי, חושב מחשבות שליליות על זולתו, וכדו'. וכן העדר מחשבה ראויה, שלילה שלילית.
כל אלו הם תפיסת חיוב ושלילה בלבושי הנפש, מעשה דיבור ומחשבה. ושלשתם קושרים ותלוים זה בזה.
יתר על כן עצם הנפש יש בה תפיסת חיוב ושלילה. ושורשה, חיוב – האמנת אלוקות, אנכי הוי"ה אלקיך. שלילה – שלילת זולתו, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ומכאן משתלשל שעצם הנפש בנויה בחיוב ושלילה.
ולפיכך כל דבר בנפש משתייך לאחד משני חלקים הללו.
ויש לידע שיש מי שעיקר שורשו חיוב, ואצלו החיוב חזק יותר, ויש מי שעיקר שורשו שלילה, ואצלו השלילה חזקה יותר.
נ.ב. דיבור לשון קשה, אמירה לשון רכה, כן אמרו חז"ל.
כאשר יש נפילה ח"ו נעשה חיוב שלילי, כלומר עשיה שלילית של דבר אסור, או אינו ראוי.
וכן אי עשיה, שלילה שלילית, במקום שנצרך לעשות.
נפש האדם "הדיברית", בנוי באופן של חיוב – דיבור – דיבורי תורה, ותפילה, וכל דיבור טוב.
שלילה – שתיקה – בולם פיו בשעת מריבה, ובכל עת שנצרך. ויתר על כן שתיקה בעצם.
כאשר יש נפילה ח"ו נעשה חיוב שלילי, דיבור אסור, כלשה"ר, וכדו'. וכן שתיקה כשנצרך לדבר, שלילה שלילית.
נפש האדם "השכלית" בנויה באופן של חיוב – מחשבה – מחשבות קדושות, כתורה אמונה ועוד.
שלילה – איפוס המחשבה, אין. דממה מחשבתית.
כאשר יש נפילה ח"ו, נעשה חיוב שלילי, חושב מחשבות שליליות על זולתו, וכדו'. וכן העדר מחשבה ראויה, שלילה שלילית.
כל אלו הם תפיסת חיוב ושלילה בלבושי הנפש, מעשה דיבור ומחשבה. ושלשתם קושרים ותלוים זה בזה.
יתר על כן עצם הנפש יש בה תפיסת חיוב ושלילה. ושורשה, חיוב – האמנת אלוקות, אנכי הוי"ה אלקיך. שלילה – שלילת זולתו, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ומכאן משתלשל שעצם הנפש בנויה בחיוב ושלילה.
ולפיכך כל דבר בנפש משתייך לאחד משני חלקים הללו.
ויש לידע שיש מי שעיקר שורשו חיוב, ואצלו החיוב חזק יותר, ויש מי שעיקר שורשו שלילה, ואצלו השלילה חזקה יותר.
נ.ב. דיבור לשון קשה, אמירה לשון רכה, כן אמרו חז"ל.
קטגוריות
