שאלה:
תודה על התשובות של הרב, הארת לי את הנושאים בצורה ברורה הרבה יותר.
רק לגבי סעיף ה בנוגע לפיצול שיש בנפש שלנו שכל נפש תופסת מציאות אחרת (יחידה אין עוד מלבדו, נפש אלוקית אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני, נפש בהמית אני כהויה בפני עצמה וכו'), אז הרב אומר שיש באדם בחיצוניות פיצול, אבל בפנימיות זה אחדות כללות ההפכים וזה כל מהות האני שיש לו כמה הכרות מציאות.
אך עדיין לא ברור לי בחוש בנפש איפה הנקודה המאחדת את הכל. מהמקום שאני מבין זה נראה כאילו בתוכי יש כמה נפשות שכל אחת רואה מציאות אחרת. זאת אומרת, שאני חש בתוכי כמה עולמות, כלומר חש בתוכי כמה הויות של "אני" שתופסות מציאות, וא"כ מה מאחד אותם?
הרב אומר שעצם זה שאני מכיל את כל ההפכים, אבל עדיין זה מרגיש בתוכי כפירוד שיש בי פיצול של מציאויות של אני, ז"א זה שוב מחזיר אותי לנקודה שעצם הנשמה לא מורגשת כאחת, אלא ככמה הויות ככמה תפיסות מציאות שקיימות בי. אם בעצם התכלית אחד ואומרים שעצם הנשמה היא אחת, אז זה אומר שיש הכרה יותר פנימית מאשר תפיסות המציאות של אין עוד מלבדו/הוית אני נפרד וכו', זה נראה בפשטות כלא הגיוני, הרי איך הכרת נפש יכולה להיות פנימית יותר מאין עוד מלבדו?
בקיצור:
א. מה היא אותה נקודה (בחוש האדם) שיותר פנימית מתפיסות המציאויות השונות, שהיא בעצם מביטה על כל מציאות במשקפיים אחרות? שאלה ממבט של אחד.
ב. איך מחברים בין המציאויות השונות? ומה מחבר בין המציאויות השונות? שאלה ממבט של אחדות.
מקווה שהייתי מובן ותודה לרב על הבירור בנושא.
רק לגבי סעיף ה בנוגע לפיצול שיש בנפש שלנו שכל נפש תופסת מציאות אחרת (יחידה אין עוד מלבדו, נפש אלוקית אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני, נפש בהמית אני כהויה בפני עצמה וכו'), אז הרב אומר שיש באדם בחיצוניות פיצול, אבל בפנימיות זה אחדות כללות ההפכים וזה כל מהות האני שיש לו כמה הכרות מציאות.
אך עדיין לא ברור לי בחוש בנפש איפה הנקודה המאחדת את הכל. מהמקום שאני מבין זה נראה כאילו בתוכי יש כמה נפשות שכל אחת רואה מציאות אחרת. זאת אומרת, שאני חש בתוכי כמה עולמות, כלומר חש בתוכי כמה הויות של "אני" שתופסות מציאות, וא"כ מה מאחד אותם?
הרב אומר שעצם זה שאני מכיל את כל ההפכים, אבל עדיין זה מרגיש בתוכי כפירוד שיש בי פיצול של מציאויות של אני, ז"א זה שוב מחזיר אותי לנקודה שעצם הנשמה לא מורגשת כאחת, אלא ככמה הויות ככמה תפיסות מציאות שקיימות בי. אם בעצם התכלית אחד ואומרים שעצם הנשמה היא אחת, אז זה אומר שיש הכרה יותר פנימית מאשר תפיסות המציאות של אין עוד מלבדו/הוית אני נפרד וכו', זה נראה בפשטות כלא הגיוני, הרי איך הכרת נפש יכולה להיות פנימית יותר מאין עוד מלבדו?
בקיצור:
א. מה היא אותה נקודה (בחוש האדם) שיותר פנימית מתפיסות המציאויות השונות, שהיא בעצם מביטה על כל מציאות במשקפיים אחרות? שאלה ממבט של אחד.
ב. איך מחברים בין המציאויות השונות? ומה מחבר בין המציאויות השונות? שאלה ממבט של אחדות.
מקווה שהייתי מובן ותודה לרב על הבירור בנושא.
תשובה:
א. יש הויה אחת שבה גנוז הכל, והיא כוללת הכל וזהו בשלמות הגמור, שכמו שהוא ית"ש בלתי בעל גבול וגם הוא נגלה בגבול, וזה שלמותו דייקא ולא רק אין עוד מלבדו כפשוטו, כן נגלה בעצם הוית הנפש. והבן שיש בחינת הוי"ה אחד. ויש בחינה שהנבראים הם אחד. ויש בחינה שהכל יחדיו אחד. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
ב. התפיסה שהויה אחת מתראה בפנים הרבה היא גופא סוד אחדות כולם, כי באמת אין יש אלא הוי"ה אחת, אולם התראותה נחלקת, אולם בעצמותה היא אחת. ונחזור ונדגיש אין יש אלא הויה אחת המתראית בפנים הרבה. התבונן והבן.
ב. התפיסה שהויה אחת מתראה בפנים הרבה היא גופא סוד אחדות כולם, כי באמת אין יש אלא הוי"ה אחת, אולם התראותה נחלקת, אולם בעצמותה היא אחת. ונחזור ונדגיש אין יש אלא הויה אחת המתראית בפנים הרבה. התבונן והבן.
קטגוריות
