שאלה:
אציגה נא איזה ד"ת שאמרתי בשמחת שבע ברכות. במה שארז"ל (סוטה ב,א): "אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו.. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף". ורבו הפירושים בזה מה קושי היה בקריעת י"ס. ומצאתי מדרש שדורש הפס' "הים ראה וינס", שמתחילה לא רצה הים להבקע לפני משה, ואע"פ שהראה לו שם המפורש שעל מטהו, א"ל הים למשה שכבר מצווה ועומד הוא שלא יחלוק לשום נברא. עד שנגלה עליו מלך מה"מ הקב"ה, כיון שראה הים כך, מיד נס. משל למלך שהיה לו גן נאה, והעמיד עליו שומר וצווהו שלא יכניס שום אדם שם, לימים רצה המלך להכניס אוהבו לשם ומסר לו טבעתו לראיה לשומר שציווי הוא מאת המלך להכניסו, ולא הסכים השומר להכניסו לפי שכבר מצווה הוא שלא יכניס שום אדם לגן. כיון ששמע המלך כך, יצא בעצמו עם אוהבו להכניסו לגן, וכיון שראה השומר את המלך מרחוק מיד נס, כי הבין שמאת המלך היה הציווי ההוא. קרא לו המלך חזור, שאתה שומר נאמן. וכו'. ע"כ המדרש בקיצור ע"פ הזכרון (הובא בפירושי בעלי התוס' עה"ת, ולא מצאתי במדרשים שלפנינו).
ולכאורה, כאן מצאנו את הקושי שהיה בקריעת י"ס, שלא רצה הים ליחלק מחמת הצווי הראשון. ובדומה לזה כל אדם מילדותו מתחנך על הריחוק וההפרדה מן הנשים בתכלית הריחוק, והנה בא לו הצווי לישא אשה ולהתאחד אתה בתכלית הקירוב. ולזאת, כל מי שזכך עצמו בבחרותו יקשה עליו לקבל הצווי האחרון מחמת צווי הראשון. וזהו קשה לזווגן כאותו קושי שהיה בקריעת י"ס.
ויש להוסיף, כי כשם שמצינו בקריעת י"ס שלסוף נגלה עליו הקב"ה בכבודו ואז סבר הים וקיבל לקיים הצווי האחרון למרות הצווי הראשון, כך בזיווגו של אדם נשלם הזיווג ע"י שנגלה הקב"ה עליהן לזווגן. אמנם, זהו דוקא במי שקידש עצמו בבחרותו והיה שומר נאמן בכל מה שצריך שמירה מן הנשים, אבל אם לא קידש עצמו בבחרותו, הרי הוא כאותו שומר של מלך אילו היה מכניס האוהב לגן מיד בפעם הראשונה, שלא היה צריך שיבוא אליו המלך, כך זה שלא נשמר בבחרותו יקבל מיד הצווי לישא אשה, ולא יהא נזקק לגילויו של הקב"ה, כדרך שאילו היה הים נחלק מיד לא היה הקב"ה נגלה עליו.
והביאור בעומק, כי ודאי פשוט שהקב"ה נמצא בכל זיווג, אלא שאותו שקידש עצמו בבחרותו יש לו קושי עם הצווי לישא אשה, כי הצוויים סותרים זה את זה, ואזי בא להתבונן מי הוא המצווה, ועי"ז נקל עליו לקיים הצווי. והתבוננות זו במצווה - היא עצמה גילוי של הקב"ה, שמביא לקיים את הצווי, הרי שזכה והקב"ה נמצא אצלו בגילוי. אמנם מי שלא קידש עצמו כראוי בבחרותו, הרי שכאשר בא לו הצווי לישא אשה אין לו שום קושי ומקיימו בנקל, ונמצא שנשאר עם הצווי לבד בלא שום צורך להתבונן מי הוא המצווה, והרי שאינו מכניס את הקב"ה במעשהו, ונמצא שאין הקב"ה נגלה בזיווגו, אלא נעלם. וזהו ענין השומר הנאמן שמחפש ומבקש את המצווה שעומד אחר הצווי, לגלותו.
ולכאורה, כאן מצאנו את הקושי שהיה בקריעת י"ס, שלא רצה הים ליחלק מחמת הצווי הראשון. ובדומה לזה כל אדם מילדותו מתחנך על הריחוק וההפרדה מן הנשים בתכלית הריחוק, והנה בא לו הצווי לישא אשה ולהתאחד אתה בתכלית הקירוב. ולזאת, כל מי שזכך עצמו בבחרותו יקשה עליו לקבל הצווי האחרון מחמת צווי הראשון. וזהו קשה לזווגן כאותו קושי שהיה בקריעת י"ס.
ויש להוסיף, כי כשם שמצינו בקריעת י"ס שלסוף נגלה עליו הקב"ה בכבודו ואז סבר הים וקיבל לקיים הצווי האחרון למרות הצווי הראשון, כך בזיווגו של אדם נשלם הזיווג ע"י שנגלה הקב"ה עליהן לזווגן. אמנם, זהו דוקא במי שקידש עצמו בבחרותו והיה שומר נאמן בכל מה שצריך שמירה מן הנשים, אבל אם לא קידש עצמו בבחרותו, הרי הוא כאותו שומר של מלך אילו היה מכניס האוהב לגן מיד בפעם הראשונה, שלא היה צריך שיבוא אליו המלך, כך זה שלא נשמר בבחרותו יקבל מיד הצווי לישא אשה, ולא יהא נזקק לגילויו של הקב"ה, כדרך שאילו היה הים נחלק מיד לא היה הקב"ה נגלה עליו.
והביאור בעומק, כי ודאי פשוט שהקב"ה נמצא בכל זיווג, אלא שאותו שקידש עצמו בבחרותו יש לו קושי עם הצווי לישא אשה, כי הצוויים סותרים זה את זה, ואזי בא להתבונן מי הוא המצווה, ועי"ז נקל עליו לקיים הצווי. והתבוננות זו במצווה - היא עצמה גילוי של הקב"ה, שמביא לקיים את הצווי, הרי שזכה והקב"ה נמצא אצלו בגילוי. אמנם מי שלא קידש עצמו כראוי בבחרותו, הרי שכאשר בא לו הצווי לישא אשה אין לו שום קושי ומקיימו בנקל, ונמצא שנשאר עם הצווי לבד בלא שום צורך להתבונן מי הוא המצווה, והרי שאינו מכניס את הקב"ה במעשהו, ונמצא שאין הקב"ה נגלה בזיווגו, אלא נעלם. וזהו ענין השומר הנאמן שמחפש ומבקש את המצווה שעומד אחר הצווי, לגלותו.
תשובה:
התבוננות יקרה וגבוהה. וכל זה רק מצד הנשמה האלוקית שבאדם, אולם מצד הגוף - נפש הבהמית, אין שייך להשיג זאת בשלמות, כי חלקו מאיר באור הקדושה, וחלקו הרגל דקדושה של ריחוק, וחלקו נמצא תאוה כמוסה בכח.
קטגוריות