שאלה:
מה המקום של תורה בחיי אישה? חוץ מלהיות סיוע לבעלה ובניה ללמוד, ולמוד הלכות השייכות לחייה, האם יש לה מצווה אם היא לומדת למשל פרשת השבוע או עדיף לה לשבת ולקרא תהילים? אם היא לומדת השקפה ואמונה שבטוח כולם צריכים לחזק,איפה הגבול למה שנקרא סתרי תורה שאסור לנשים להתעסק בם? למשל, בספרים כמו מכתב מאליהו ושל הרב פינקוס הם יכולים לדבר על מושגים כמו רצוא ושב, בחינת עין, אורות וכלים, ספירות, בחירה מול ידיעה וכולי.גם בהמשד סדרת בלבבי משכן אבנה הרב מסביר מוסגים גבוהים. אם לומדים את הספרים באופן שטחי אולי זה לא נקרא ללמוד "קבלה" אבל מה התועלת ללמוד בלי לנסות להבין הכי עמוק שהיא יכולה? האם מותר ונכון לאישה לברר את הענינים האלו?
תשובה:
ראוי ללמוד על העולם הפנימי בשפה של נפש, ולא בשפה של חכמה. שפה של חכמה שייך רק לאיש, שפה של נפש שייך הן לאיש והן לאשה. וכידוע שהבעש"ט העתיק את שפת הקבלה – חכמה, לשפה של נפש.
בשפה של נפש יש ללמוד כל אחת ואחת לפי כח הבנתה והרגשתה, ונצרך זהירות רבה שלא יהא יותר מכך.
קטגוריות
