שאלה:
א) בראש השנה חל בשבת שאין תוקעין שופר (כגון בשנת תשפ"א הבא עלינו לטובה) האם יש יותר סכנה לכלל ישראל ח"ו כיון שאין לנו את הערבוב השטן?
ב) ואם יש סכנה, מה יכולים לעשות כדי להנצל?
ג) האם יש עבודה מיוחדת על האדם כשאין לו את הכח של ערבוב השטן שע"י תקיעת שופר בשנה ההוא?
ד) הרב מבאר שבשנה הזו תש"פ היה רכ"א שנים עד סוף העולם ועכשיו עם שנת תש"פ יש ר"כ שנה עד הסוף, ועל כן נתקצר במדת מה את מדת "ארך" (אריכת אפים) של הרבש"ע, ועל כן בשנה זו היה
יותר חרון אף העולם. בשנה הבא עלינו לטובה שנת תשפ"א, תהיה רי"ט שנה עד הסוף העולם, האם זה תהי' עוד קיצור ח"ו במדת מאריך אף של הרבש"ע, והמשך של תהליך של שנה שעברה תש"פ שהיה בו חרון אף? והאם בכל שנה ושנה אח"כ תהי' עוד ועוד קיצור במדת ארך אפים של הרבש"ע ואז יש לנו לדאוג הרבה מה תהא עלינו??
ה) הגאולה קרובה עלינו, ואנו צריכים להיות מוכנים להגאולה, ויודע מאד דבר ר' דסלר שמי שלא עבד לתקן עצמו קודם ביאת משיח, אינו מקבל השלימות ממשיח, אלא כל אחד צריך להכין עצמו קודם משיח ואז כשיבוא משיח יקבל שלימות למדרגתו, אבל אלו שאינם עובדים לתקן נפשם קודם משיח אינם זוכים לכל ההשגות שהמשיח יביא לעולם. והנה יש לנו כל מיני עבודות, בכללות ובפרטות עד הפרט האחרון, דק מן הדק, יש לנו את העבודה להתחבר להרבש"ע ולדבר עמו ית' ולהתקשר בו יותר עמוק, וכמו שהרב מבאר בספרי בלבבי, וגם יש לנו עבודת תיקון המידות שהיא עבודת כל החיים, ויש לנו לברר את הארבע יסודות הנפש כדי לידע מהו עבודת הפרטית שלנו, וגם יש לנו עבודת אהבת ישראל, וגם יש לנו חובת עסק התורה וחיבור להתורה ע"י מסירות נפש ולשמה, ויש לנו עבודה להגיע ליחודיות שלנו ולגלותו, ויש עוד פרטים חשובים עד אין קץ בעבודתנו, כמו שאנו יכולים לראות מכל הסדרות של ההרב, והיום קצר והמלאכה רובה, וכ"ש בתקופה הזו של סוף קבתא דמשיחא שהמשיח נמצא בדלת, שיש לנו כ"כ לתקן, וא"כ באיזה עבודה אנו צריכים להתרכז? אין עוד מלבדו? הכרת הנפש? לדבר תמיד עם ה'? ללמוד תורה במסירות נפש? לתקן המידות? כל הנ"ל? האם הקב"ה רוצה שכולנו עובדים על כל פרט ופרט בעבודת ה' כל א' כפי מדרגתו?
שיהא כתיבה וחתימה טובה להרב ולכולנו נשמות
ישראל, תודה רבה להרב על הכל
תשובה:
א. עיין בספר נחלי בינה (סימן יח – ר"ה שחל בשבת) שליקט מדברי רבותינו בענין זה של ר"ה שחל בשבת. ותמצית הדברים, שהארת שבת פועלת את הארת התקיעה מאליה, כי מה שנפעל בששת ימי המעשה ע"י עשיה, פעולה, בשבת נפעל ע"י שביתה.
ויתר על כן, הארת שבת (לשון תשובה) גבוה יותר מהארת התקיעות (שופר בבינה, ושבת בחכמה), ולכך אין סכנה. נכון הדבר שיש מרבותינו שכתבו שאסונות היו ביותר בשנה מעין זו. ועיין אות ב'.
וכפשוטו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. והכא אנוס בתקנת רבה. וחשיב כאילו תקע.
ב. לולי הארת שבת יש סכנה כנ"ל אות א', ולכך צריך לדבוק בהארת שבת, שהכל שב לשורשו באהבה. כי השופר מעורר יראה, "אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו", אבל שבת, "מנוחת אהבה", הכל שב ונח בשורשו. ובעומק בשבת השופר עצמו שב לשורש. והוא הארה עצומה ונוראה.
ג. ע"י התקיעות מערבבים את השטן. כח התיקון ע"י "עירוב" ובלבול. לעומת כך בשבת קודש הוא בחינת "ישבית מדיננו", השבת השטן וביטול כחו.
ד. בחיצוניות כך נראה הדבר והוא בחינת צירי לידה, שככל שמקרב הלידה כן הצירים והצער ביותר. כמ"ש רבותינו שלכך בעקבתא דמשיחא הצרות תכופות.
אולם בפנימיות מאיר אורו של משיח יותר ויותר ככל שמתקרבים לסוף שית אלפי שנין. ולכך על האדם לדבוק באור הפנימי ע"י כניסה לעולם פנימי של פשיטות ותמימות. ואזי נפתחים לו שערי השכל באורך ורוחב ועומק. ונפתחים לו שערי הלב בהכרה והרגשה. ומתוך הארה זו ממשיך השפע לחיצוניות ומתמתק הצירי לידה.
ה. כל אחד לפי מדרגתו. אולם לייחד ולו כמה דקות לשוח עמו ית"ש בפשיטות ותמימות. ולייחד זמן לפי מדרגתו ללמוד עם כלות הכוחות שלו כפי שנתבאר בסדרת דרכי הלימוד – מסירות נפש. זמן זה אינו יכול להיעשות על דרך כלל לרוב בני האדם כל יום אלא לעיתים מזומנים כל אחד לפי מדרגתו. אולם יש להדגיש שיש בני אדם שאין ראוי להם לעשות כן, מפני שגורם לאיבוד האיזון העדין בנפשם.
כתיבה וחתימה טובה לך, ולכל הנלוים אליכם, ולכל בית ישראל. שנת גאולה, גילוי האור הפנימי בעולם התחתון, גילוי הכרת הבורא בשלמות, הכרת הויתו רצונו חכמתו מידותיו ומעשיו. והשגת כל הכלים הנצרכים לכך בשלמות.
קטגוריות
