שאלה:
התקשיתי בענין פירוש הברכות כולם, שמבאר הנפש החיים בשער ב' שפירושו לשון תוספת וריבוי. ומביא שם את לשון הזהר "לאמשכא ולארקא חיים ממקורא דחיי לשמה דקודשא בריך הוא קדישא".
ושמעתי שיעור על כך מכבוד הרב בקול הלשון, והרב ביאר בדבריו שכל ברכה ענינה: "ברוך" - להמשיך חיי ממקורא דחיי, "אתה" - זה החיבור מא' ועד ת', "הוי"ה" - זה שמיה דקודשא בריך הוא, שעם שם זה בורא העולם מנהיג את העולמות. ולשם זה אנו מבקשים מהבורא יתברך להרבות את חיבורו, "אלוקינו" "מלך העולם", שהעולמות הם הצריכים לחיבורו יתברך, ולכן מזכירים זאת.
ולא זכיתי להבין, כדלהלן.
א. שהרי פשטות ההבנה כאמור, שכל ברכה זו בקשה ותפילה, ואיך זה מסתדר עם המשך הברכה. נניח, "שהכל נהיה בדברו", מה החיבור בין הבקשה מבורא העולם לבין ההכרה במציאות "שהכל נהיה בדברו". ובכל ברכת המצוות ג"כ איני מבין, מה החיבור בין הבקשה שיתרבה החיבור לבין שציוונו להניח תפילין.
ב. מה המקום לבקש שיתרבה חיבורו יתברך לפני מצווה ואכילה, הרי מבואר בברכות שהברכה זה הזכות לאכול, ומי שלא מברך מועל וגוזל, ולפי דברי הנפש החיים אני מתקשה בהבנה מה תלוי התפילה והבקשה לגזל, דלפי ההבנה הפשוטה זה מובן שמי שלא מכיר בנותן הכל כאילו מעל וגזל. ויותר קשה לי בברכות השבח מה המקום לבקשה שם.
ג. לא ברור לי מה עושים בברוך שאמר, מה הבקשה שם, הרי לא אומרים שם אחד מהכינויים של שמו יתברך, וא"כ להיכן מבקשים שימשך השפע.
ד. לא ברור לי מה שהרב ביאר ב"אתה", מדוע זה נצרך, והרי ה"ברוך" כבר מעביר. ואם זה נצרך, מה עושים ב"ברוך שאמר", מדוע בכל השבחים שמשבחים שם לא נצרכים ל"אתה".
ה. לא ברור לי מה נכנס השם "אלוקינו" בברכה, וגם מדוע זה נכנס בהקשר אלינו, שהוא יתברך אלוקים שמייחד את אלקותו עלינו.
ו. לא ברור לי מדוע בשמו"ע לא אומרים גם מלך העולם יחד עם אלוקי אבותינו.
ז. היה קשה לי, שמבואר בשו"ע שכוונת השם הוי"ה זה היה הווה ויהיה, וצריך לכוון זאת בכל הברכות, ובקריאת שמע ובברכה הראשונה בשמו"ע, זה מעכב. ולכאורה לפי הסבר הנפש החיים מדוע באבות זה מעכב, הרי עיקר ענין ה"ברוך אתה הוי"ה" זה לבקש שירבה את חיבורו יתברך לשם הוי"ה, ומדוע צריך לכוון מהו שם הוי"ה, לכאורה צריך לכוון רק לאיפה אנו מבקשים שיתרבה חיבורו, ולא צריך לרדת להבנה במקום החיבור. ולמשל, לא צריך לכוון [בכוונה הפשוטה] את אותיות השם, אלא רק את הכוונה שבו. כמו כן, לכאורה לא נהיה צריכים לכוון את כוונת היה הווה ויהיה.
ח. דבר אחד לא ברור לי, שצריך לכוון ב"אלוקינו" שהוא יתברך בעל הכוחות כולם, ולכאורה זה כבר כלול בשם הוי"ה שהוא יתברך מהוה הכל.
תודה רבה, ואשמח מאוד אם כבוד הרב יענה לי על חלק מהשאלות.
תשובה:
א. הוי"ה שורש גילוי אלוקתו, "אלוקינו" המשכת גילוי זה, מלך העולם, בתוך העולם.
ואופן הגילוי יש בו פנים רבים, כגון עץ, אדמה, שהכל, וכדו'.
וכן במצות נגלה אלקותו בתפילין, במזוזה, וכדו'.
ב. תכלית כל דבר שע"י יתגלה כבוד ה' בעולמו. והנהנה בלא ברכה כאילו מעל – גזל, היינו שמשתמש בדבר לצורכו ולא לצורך הקב"ה. ובאמת כאילו מעל נאמר בעיקר בברכות הנהנין. וגם בברכות השבח סוף סוף נהנה מן הגילוי, ואינו משבח ומגלה את הקב"ה.
ג. ברוך שאמר במדרגת "ברוך הוא", נסתר ונעלם, ולכך זו המשכה חלקית, נעלמת יותר.
ד. אתה הוא שורש השלמות, שורש להמשכה מהתחלה ועד הסוף כצינור המחובר מתחלה לסוף.
והברוך - כמים הנמשכים בתוכו.
במקום שאין "אתה" זו המשכה חלקית, כברוך שאמר, כנ"ל.
ה. הוי"ה מצדו כביכול. "אלקינו", זהו המתגלה לנו, בתוך מדרגת העולם.
ו. כי בשמו"ע נמצאים באצילות, אצלו ית"ש, ולא בעולם ממש.
ז. ללא חיבור נכון ושלם למקור, אי אפשר להמשיך את גילוי המקור.
ח. הוי"ה מהוה הכל, אולם יתכן שח"ו מסר את ההנהגה בפועל לזולתו, וזהו שם אלוקינו, ששולט בפועל.
יש לציין שזו הכוונה לפי הנפה"ח, אולם בכוונות האריז"ל והרש"ש הוא באופן שונה.
קטגוריות
