שאלה:
בתשובה לשאלה הקודמת ששאלתי (&) לא צויין מקור מדברי הרמח”ל שהלכה כב”ה לעולם [מלבד במשקל החסידות שהוא מקור ברור לכאו’], ואם כי הרעיון והסברא אינם צריכים הסכמה כמובן, וגם שבכתר כבר היחוד גמור ואין הפכים וממילא אין כאן באמת מחלוקת, מ”מ האם נתכוין כת”ר להעמיד כל דברי האריז”ל בענין מעלת הגבורות על החסדים כהזהב על הכסף – כשיטה ע”פ שורשו בלבד, או גם שכל זה הוא רק בעליה שבהאלף העשירי, וסתם לעת”ל הוא בבינה או אימא עלאה, גם הרבה פעמים משמעות הלעת”ל הוא על ימות המשיח כבר.
גם לא מצאתי את דברי האר”י ז”ל היכן שהם.
השואל ומבקש תשובה.
תשובה:
באלף השמיני הלכה כב"ש, קו שמאל – בינה.
באלף התשיעי הלכה כב"ה, קו ימין – חכמה.
באלף העשירי כללותם יחדיו, פלא עליון – כתר.
ומקור דברי האריז"ל, עיין ספר קול ברמה בפירושו על האדרא. וכבר השתא יש מעין לעת"ל, עיין תלמוד ירושלמי (תרומות פ"ג), אר"ש נראין דברי ב"ש בשעת מקדש, ודברי ב"ה בזה"ז. ועיין עוד פרדס רימונים (ש"ט, פ"ב), ולכן לפעמים ג"כ יהיה הלכה כב"ש בדוחק, שרוב הנטיה הוא לצד החסד. כגון בסוכה שאינה מחזקת ראשו רובו ושולנו. עיין רי"ף שם.
ועיין של"ה הק' (תורה שבע"פ, כלל הלכה) שפסק הבית יוסף אחר ג' עמודי ההוראה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש אף אם רבים חולקים עליהם, מפני שמחדדי טפי, כב"ש, עיי"ש. שזולת כך שב"ה נוחין ועלובין בכל דבר הלכה כמחדדי טפי.
וכן יש מקומות שמודים ב"ה לב"ש, כגון מקוואות פ"ד, מ"א. ומקומות שנמנו ורבו על ב"ה, כמ"ש (שבת, יג, ע"ב) נמנו ורבו ב"ש על ב"ה, וי"ח דבר גזרו בו ביום. ומצד כללותם יחדיו באלף העשירי כבר השתא יש מקומות שמודים ב"ש וב"ה זה לזה, כגון יבמות (לח, ע"א), כתובות (עח ע"א, פ ע"ב).
קטגוריות
