כיצד להתחבר ללימוד התורה מכח ההכרה שבלב [#3996]

י"ז חשון התש"פ

שאלה:

קראתי ועד של הרב בספר ‘נפש החיים’, ובו צויין שיכול אדם לעבור את חייו מתוך שקיעות אמיתית בתורה ומתיקות שכלית מתמדת, ואף להחשב ת”ח מפורסם, אך ללא חיבור הלב אל לימודו, שלא הגיע להשגת מדרגת התורה.

האם יוכל הרב להרחיב בדרכי החיבור של הלב אל הסוגיא הנלמדת, בפרט למתעסק בהלכתא ובאגדתא גם יחד, היאך להימלט מן הסכנה לבל יעמעם אורה הנוצץ של האגדתא, שמטבעה נכנסת אל הלב בקלות, את האפשרות לחיבור האישיות אף אל ההלכה? אקווה שהבהרתי עצמי.

תשובה:

לימוד שכלי הוא בבחינת “ידיעה”. לעומתו לימוד לבבי הוא בבחינת “הכרה”, תפיסת מציאות בחוש. כתפיסת חוש פשוט שתופס במוחש את עניני עוה”ז.

ולכך עבודת האדם שיהיה “מציאותי”, כלומר לתפוס כל תפיסה שכלית כמציאות, ולמשש אותה בחוש המישוש הנפשי, כשוחט הבודק את הסכין.

וזהו בחינת “אסתכל באורייתא וברא עלמא”, בבחינת “הוי דומה לו”, מה הוא אף אתה, שבכל לימוד של האדם שהוא בבחינת “אסתכל באורייתא”, יגיע עד “וברא עלמא”, והיינו לתפוס זאת כמציאות חושית. בבחינת “כולם בחכמה עשית”, שהחכמה היא “עשיה” בפועל שניתן לחוש אותו בחוש הלב המכיר מציאות, ולא רק בחוש המתפעל.