שאלה:
לכבוד הרב,
דרך הדריכי ש'תות מדיטציה שהרב כתב בספריו אני מרגש ב''ה שהגתי להויה שלי. אנ' מרגש את הויה שלי עמוק בלב ואני מרגש הרבה תענוג מזה. בגלל שאני מרגש קשר חזק אם הויה שלי המצב ניטרלי שלי לעשים דגש על האני שאני מרגש בהלב שלי. הבעיה היא שזה מפריע הרבה ללימוד תורה של'. מתי שאני מנסה לחשוב בלימוד או לקרוא גמר' אני נמשך בחוץ מעולם המחשבה שלי ונמשח להויה שבלב. הסיח דעת הזה לא נותן לי רציפות בלימוד.אם הרב יכול בבקשה לתת לי עצה בעינן הזה. תודה רבה
תשובה:
כאשר האדם זוכה להכיר את הוית נפשו ולחיות עמה בגילוי, אזי תנועת נפשו בנויה באופן של רצוא ושוב, מהויה למחשבה, וחוזר חלילה. ויתר על כן הויה, מחשבה, השקטה, וחוזר חלילה. שכמו שיש יום ולילה, ער וישן, תנועה קבועה. כן יש תנועה תדירה של הויה, מחשבה, השקטה.
נצרך לקלוט צורת חיים חדשה פנימית. שכמו שבחיצוניות האדם נושם ונושף וחוזר חלילה, וזהו גופא הרציפות, כן בעולם הפנימי, תנועה מהויה, מחשבה, השקטה, וחוזר חלילה, זהו הרציפות השלמה.
וככל שדבק בהויה כן זוכה לחכמה מאין תמצא, אור נפלא ועצום של חכמה.
קטגוריות
