שאלה:
קראתי שיעור של הרב בספר נפש החיים ובו דיבר הרב על כך שהלומד תורה מתוך שכל גרידא לא יגיע לתכלית הנרצה אלא אם ישתף את ליבו ותורתו תצא מתוך ליבו. אבקש לדבר עם הרב בנושא זה המטרידני זה שנים. האם שייך לקרב אל הלב והאישיות תורה שאיננה אגדתא? כיצד? אנא יואיל נא לשוחח עימי בנושא.
תשובה:
יש להתחבר לעומק העדין השכלי הגנוז בתורה ולהשתעשע בו, בבחינת "ילד שעשועים", "תורתך שעשועי".
במקביל לכך יש לקלוט קליטה נפשית עמוקה ש"אסתכל באוריתא וברא עלמא". והיינו ש"עלמא" אינו עולם כפשוטו אלא התראות של חכמת התורה בלבד. ואזי האדם קולט את המציאות כחכמה, ומביט ורואה בכל דבר את החכמה הנגלית והגנוזה בו. וזו אצלו "תפיסת המציאות", הכרה חושית של הלב, בבחינת חכמת לב.
קטגוריות
