שאלה:
שלום הרב.
א. מדוע רוב הזמן ורוב היום לומדים גמרא בעיון וכו', מדוע לא נעסוק בחקירות רוחניות, השקפה וכו'?
ב. בלי קשר לנ"ל. לכאו' כל אחד ואחד מאיתנו ללא לימוד הלכה בצורה רצינית נכשל באיסורים (וכמו שהביאו גבי הלכות שבת). האם אין חיוב לעצור כביכול את כל סדר היום, ללמוד הלכה בצורה רצינית, ורק אז להמשיך ולהגות בתורה לשמה, עם חקירות, עיונים וכו' הרי זו חובה? תמיד אומרים שאי ידיעה לא פוטרת, שהיה לך ללמוד. האם אדם שקובע שעה ביום ללימוד הלכה יוצא ידי חובתו, ומעתה איסורים שיעשה כביכול לא יחשבו, כי הוא משתדל ולומד ומקיים מה שלומד, ועם הזמן ילמד גם את זה?
תודה רבה.
א. מדוע רוב הזמן ורוב היום לומדים גמרא בעיון וכו', מדוע לא נעסוק בחקירות רוחניות, השקפה וכו'?
ב. בלי קשר לנ"ל. לכאו' כל אחד ואחד מאיתנו ללא לימוד הלכה בצורה רצינית נכשל באיסורים (וכמו שהביאו גבי הלכות שבת). האם אין חיוב לעצור כביכול את כל סדר היום, ללמוד הלכה בצורה רצינית, ורק אז להמשיך ולהגות בתורה לשמה, עם חקירות, עיונים וכו' הרי זו חובה? תמיד אומרים שאי ידיעה לא פוטרת, שהיה לך ללמוד. האם אדם שקובע שעה ביום ללימוד הלכה יוצא ידי חובתו, ומעתה איסורים שיעשה כביכול לא יחשבו, כי הוא משתדל ולומד ומקיים מה שלומד, ועם הזמן ילמד גם את זה?
תודה רבה.
תשובה:
תשובה: א. אמרו חז"ל במסכת קידושין לעולם ישליש אדם שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. ולא מצינו לרוב רבותינו שאמרו לעסוק בחקירות רוחניות, השקפה ועוד, רובו של יום.
ובאמת שיטת חובות הלבבות שאין עיקר העסק בפלפול שאינו נוגע למעשה אלא בהלכה למעשה ובעבודת נפשו. אולם כבר צווח ע"ז החתם סופר שלא ראינו כן אצל רבותינו חכמי הש"ס ורבותינו הראשונים. אולם יש דרך כזו, כדרכו של החובות הלבבות.
וכן מצינו לרמח"ל באגרותיו, שכתב שעיקר עסקו של אדם יהא בחכמה הפנימית ולא בפלפול, וכן מבואר ברמז במס"י שבידנו, ובביאור יותר במס"י בדרך של ויכוח, שאלה ותשובה.
אולם רוב ככל רובתינו נקטו שעיקר עסקו של אדם יהא בלימוד הש"ס וטוש"ע ונושאי כליו. והנה בזה עצמו ישנם גוונים שונים ורבים מאוד. מי שנוטה יותר ללימוד אליבא דהלכתא בעיקר, לבין מי שנטה לפלפול בעומק העיון ע"מ לשקוע בעומק עיונה של תורה.
ובאמת לכל אדם יש את שורשו באורייתא ולפ"ז צורת לימודו לפי חלקו שלו. ועל כל אדם לעמול ולברר מהו חלקו שלו באורייתא, ותן "חלקינו" בתורתך.
ב. כיון שלא ראינו כן אצל כל גדולי הדורות שתחלת לימודם היה לידע את כל ההלכות ורק אח"כ למדו את כל התורה על כל חלקיה, בע"כ שסברו שאין כזה חיוב, ולכך לא עשו כן בעצמם ולא הורו כן לתלמידיהם ולא כתבו כן בספריהם לעשות כן למעשה. וע"כ שמצות ת"ת מגדירה את סדר הלימוד, ולפ"ז את ידיעת גדרי ההלכה.
ובאמת שיטת חובות הלבבות שאין עיקר העסק בפלפול שאינו נוגע למעשה אלא בהלכה למעשה ובעבודת נפשו. אולם כבר צווח ע"ז החתם סופר שלא ראינו כן אצל רבותינו חכמי הש"ס ורבותינו הראשונים. אולם יש דרך כזו, כדרכו של החובות הלבבות.
וכן מצינו לרמח"ל באגרותיו, שכתב שעיקר עסקו של אדם יהא בחכמה הפנימית ולא בפלפול, וכן מבואר ברמז במס"י שבידנו, ובביאור יותר במס"י בדרך של ויכוח, שאלה ותשובה.
אולם רוב ככל רובתינו נקטו שעיקר עסקו של אדם יהא בלימוד הש"ס וטוש"ע ונושאי כליו. והנה בזה עצמו ישנם גוונים שונים ורבים מאוד. מי שנוטה יותר ללימוד אליבא דהלכתא בעיקר, לבין מי שנטה לפלפול בעומק העיון ע"מ לשקוע בעומק עיונה של תורה.
ובאמת לכל אדם יש את שורשו באורייתא ולפ"ז צורת לימודו לפי חלקו שלו. ועל כל אדם לעמול ולברר מהו חלקו שלו באורייתא, ותן "חלקינו" בתורתך.
ב. כיון שלא ראינו כן אצל כל גדולי הדורות שתחלת לימודם היה לידע את כל ההלכות ורק אח"כ למדו את כל התורה על כל חלקיה, בע"כ שסברו שאין כזה חיוב, ולכך לא עשו כן בעצמם ולא הורו כן לתלמידיהם ולא כתבו כן בספריהם לעשות כן למעשה. וע"כ שמצות ת"ת מגדירה את סדר הלימוד, ולפ"ז את ידיעת גדרי ההלכה.
קטגוריות
