שאלה:
בס”ד
שלום רב.
רציתי לשאול את הרב את השאלות הבאות:
א. אני מתקשה לקבל החלטה שמחזיקה מעמד לגבי בחירת דרך העבודה – בלבבי או דע את – משום שמצד אחד אני מרגיש את תביעת הנפש לגלות את יוצרה, אך מצד שני יש בי מידה של יסודיות שתובעת ממני לעבוד בצורה מיוסדת. כיצד ניתן להכריע בעניין הזה וכיצד יש להתמודד עם תהיות לגבי הבחירה לאחר זמן כשכבר התקבלה ההחלטה?
ב. בבלבבי הרב כתב שעבודת ביטול הרצון היא דווקא בהתלבשות הרצון, במחשבה דיבור ומעשה, ולא ברצון עצמו, כגון שיקבע לעצמו כמה פעמים לעשות נגד רצונו. ואילו בדע את עצמך הרב כתב, שניתן לקבל החלטה שלא לרצות דבר מסוים מחמת בחירה בדרך חיים שאין בהם רצון, מהו החילוק ביניהם?
ג. בשיעורים על בטחון הרב אמר שהדרך לביטחון היא ביטול הרצונות.
א. באיזה אופן של ביטול רצונות מדובר כאן?
ב. לדרך השניה של בטחון, האם הכוונה שגם את הרצון שאותו הוא רוצה שיקרה הוא צריך לבטל?
ג. האם הכוונה שאדם צריך בכל רגע שהוא יכול לשים לב לרצון שגלוי לו באותו רגע ולבטלו, או שהכוונה שיעסוק גם בביטול הרצונות כדלעיל.
ד. האם יש כזו עבודה לשבת ולהעלות רצונות מהתת מודע ולבטלם, ואם כן, האם זה מקרב לעבודת הבטחון?
תודה רבה.
שלום רב.
רציתי לשאול את הרב את השאלות הבאות:
א. אני מתקשה לקבל החלטה שמחזיקה מעמד לגבי בחירת דרך העבודה – בלבבי או דע את – משום שמצד אחד אני מרגיש את תביעת הנפש לגלות את יוצרה, אך מצד שני יש בי מידה של יסודיות שתובעת ממני לעבוד בצורה מיוסדת. כיצד ניתן להכריע בעניין הזה וכיצד יש להתמודד עם תהיות לגבי הבחירה לאחר זמן כשכבר התקבלה ההחלטה?
ב. בבלבבי הרב כתב שעבודת ביטול הרצון היא דווקא בהתלבשות הרצון, במחשבה דיבור ומעשה, ולא ברצון עצמו, כגון שיקבע לעצמו כמה פעמים לעשות נגד רצונו. ואילו בדע את עצמך הרב כתב, שניתן לקבל החלטה שלא לרצות דבר מסוים מחמת בחירה בדרך חיים שאין בהם רצון, מהו החילוק ביניהם?
ג. בשיעורים על בטחון הרב אמר שהדרך לביטחון היא ביטול הרצונות.
א. באיזה אופן של ביטול רצונות מדובר כאן?
ב. לדרך השניה של בטחון, האם הכוונה שגם את הרצון שאותו הוא רוצה שיקרה הוא צריך לבטל?
ג. האם הכוונה שאדם צריך בכל רגע שהוא יכול לשים לב לרצון שגלוי לו באותו רגע ולבטלו, או שהכוונה שיעסוק גם בביטול הרצונות כדלעיל.
ד. האם יש כזו עבודה לשבת ולהעלות רצונות מהתת מודע ולבטלם, ואם כן, האם זה מקרב לעבודת הבטחון?
תודה רבה.
תשובה:
תשובה:
א. אדם שיציבותו לוקה מאוד ראוי להקדים את עבודת בנין נפשו הטבעית. ולהיפך, אדם שיש לו סדק בנפש הבהמית ונפשו חשה במדת מה את קונה ראוי לו ע"ד כלל להקדים את הקשר לקונו.
במקרים ששני הצדדים חזקים, ניתן לעבוד תקופה ממושכת על ענין אחד, ואחר תקופה ממושכת להחליף, וחוזר חלילה. ובזמן שעוסק בצד אחד, יעסוק מעט כפעם בשבוע גם בצד השני, ע"מ לא להתנתק ממנו ולאבדו.
אם מאד קשה להכריע מה להקדים, ניתן לעשות גורל מתוך הקדמה של לימוד לש"ש ותפלה נקיה וטהורה לפי ערכו שהשי"ת יכונו לראוי לו. ואחר גורל זה להאמין שכך רצונו ית"ש.
אם בחר בבחירתו, יחליט שכל כחצי שנה בודק את הענין מתחלה, ובתוך כחצי שנה אין לשנות כלל, וזה גופא יוצר שקט, כי אינו יכול לשנות.
ב. כל נגיעה ברצון היא או ע"י מעשה, שעושה כרצונו או נגד רצונו. או ע"י דיבור, שמדבר מהו רצונו ולהיפך. או ע"י מחשבה ודעת. וכאשר מרגיל עצמו לעקור רצונו במעשה ודיבור ומחשבה, אזי יכול לגעת בדעת שע"י נוגע בעצם הרצון. בלא הדעת א"א לגעת בעצם הרצון, וע"י מחשבה דיבור ומעשה משיג הרצון בהתלבשותו. ולפיכך ע"י הדעת נוגע ברצון ומחליט אם לרצות אם לאו. אולם נגיעה ברצון עצמו ללא הלבשה של חכמה דיבור ומעשה, או ללא נגיעה בו ע"י הדעת, אין באפשרותינו.
לתקפי הדעת ניתן לגעת ברצון ע"י הדעת מתחלה. אולם לרוב בנ"א הדרך מתתא לעילא, דרך הלבשת מעשה דיבור ומחשבה. וטעם החילוק, כי מחשבה דיבור ומעשה הן לבושי הנפש, ורוב בנ"א דבקים בלבוש. אולם הדעת הוא מעצמיות הנפש, ולכך נוגע בעצם הרצון. ולכך רק תקפי הדעת יכולים להשתמש עמו, כי הם דבקים בעצם הנפש.
ג.
א. לבטל את הרצונות הגשמיים בהדרגה.
ב. כן.
ג. גם וגם. ביטול כללי מודעות כללית, וביטול פרטי מודעות פרטית.
ד. כן, מתוך השקטה האדם יכול לגעת ברצונות נעלמים, כמו שכאשר האדם נמצא בהשקטה פעמים רבות עולה זכרונות מן העבר, כן הדבר אמור לגבי רצונות. ואזי יבטלם ובזה מתקרב לבטחון כנ"ל.
א. אדם שיציבותו לוקה מאוד ראוי להקדים את עבודת בנין נפשו הטבעית. ולהיפך, אדם שיש לו סדק בנפש הבהמית ונפשו חשה במדת מה את קונה ראוי לו ע"ד כלל להקדים את הקשר לקונו.
במקרים ששני הצדדים חזקים, ניתן לעבוד תקופה ממושכת על ענין אחד, ואחר תקופה ממושכת להחליף, וחוזר חלילה. ובזמן שעוסק בצד אחד, יעסוק מעט כפעם בשבוע גם בצד השני, ע"מ לא להתנתק ממנו ולאבדו.
אם מאד קשה להכריע מה להקדים, ניתן לעשות גורל מתוך הקדמה של לימוד לש"ש ותפלה נקיה וטהורה לפי ערכו שהשי"ת יכונו לראוי לו. ואחר גורל זה להאמין שכך רצונו ית"ש.
אם בחר בבחירתו, יחליט שכל כחצי שנה בודק את הענין מתחלה, ובתוך כחצי שנה אין לשנות כלל, וזה גופא יוצר שקט, כי אינו יכול לשנות.
ב. כל נגיעה ברצון היא או ע"י מעשה, שעושה כרצונו או נגד רצונו. או ע"י דיבור, שמדבר מהו רצונו ולהיפך. או ע"י מחשבה ודעת. וכאשר מרגיל עצמו לעקור רצונו במעשה ודיבור ומחשבה, אזי יכול לגעת בדעת שע"י נוגע בעצם הרצון. בלא הדעת א"א לגעת בעצם הרצון, וע"י מחשבה דיבור ומעשה משיג הרצון בהתלבשותו. ולפיכך ע"י הדעת נוגע ברצון ומחליט אם לרצות אם לאו. אולם נגיעה ברצון עצמו ללא הלבשה של חכמה דיבור ומעשה, או ללא נגיעה בו ע"י הדעת, אין באפשרותינו.
לתקפי הדעת ניתן לגעת ברצון ע"י הדעת מתחלה. אולם לרוב בנ"א הדרך מתתא לעילא, דרך הלבשת מעשה דיבור ומחשבה. וטעם החילוק, כי מחשבה דיבור ומעשה הן לבושי הנפש, ורוב בנ"א דבקים בלבוש. אולם הדעת הוא מעצמיות הנפש, ולכך נוגע בעצם הרצון. ולכך רק תקפי הדעת יכולים להשתמש עמו, כי הם דבקים בעצם הנפש.
ג.
א. לבטל את הרצונות הגשמיים בהדרגה.
ב. כן.
ג. גם וגם. ביטול כללי מודעות כללית, וביטול פרטי מודעות פרטית.
ד. כן, מתוך השקטה האדם יכול לגעת ברצונות נעלמים, כמו שכאשר האדם נמצא בהשקטה פעמים רבות עולה זכרונות מן העבר, כן הדבר אמור לגבי רצונות. ואזי יבטלם ובזה מתקרב לבטחון כנ"ל.
קטגוריות
