שאלה:
לכבוד הרב שליט"א.
למדתי את ספר בלבבי משכן אבנה ולמדתי דע את עצמך ויש לי כמה דברים שקשה לי להבין:
א. למה צריך לדעת את עצמו? ואם אדם לא יודע את עצמו האם זה יהיה לו עיכוב לעבודת הבורא?
ב. בדע את עצמך (חלק ב פרק א) כתוב שלא לערבב מושגים, והספר הזה הוא לאדם שעדיין לא במדרגה של עבודת השם. קודם כל איך אני יודע באיזה מדרגה אני עומד? שנית אדם שעומד על המדרגה של עבודת השם לא צריך לעבוד על הפשטת החומר, על הפשטה הבדלה והמתקה, אדם כזה לא צריך לבטל הרגשות? לכאורה כל אדם חייב בכל זה. ואדם שלא עומד על המדרגה של עבודת השם למה יהיה לו רצון לילך על דרך זו, לכאורה אם הוא לא רוצה לעבוד, למה יהיה לו רצון לעבוד על הפשטת החומר, ואם רוצה לעבוד אז יעבוד לכתחילה על הדרך הראשון שכתוב בפרק זה?
ג. כתוב בפרק הנ"ל שלא לשייך את מה שכתוב בספר לעבודת השם, אבל לעיני - הכל נראה עבודת השם! הפשטת החומר זה לא עבודת השם? לזהות את עצמו כנשמה זה לא עבודת השם? לבטל את הרצונות זה לא עבודת השם?
ד. באמת לדעת איך לעבוד עם המחשבות או עם ההרגשות, האם מספיק ללמוד בדע את עצמך או צריך ללמוד קודם דע את מחשבותיך או דע את הרגשותיך?
ה. בדע את עצמך (חלק ב פרק ג) כתוב שלש משלים איך אדם מסתכל על מה שקורה במבט של נשמה מלובש בגוף, ועל מבט גוף שבתוכו נשמה. המשל הראשון, על האדם להסתכל שלא הוא עשה את העבירה, רק הגוף הוא זה שעשה, והנשמה נשארה זכה. המשל הזה אני מבין. אבל שני המשלים האחרים לא הבנתי, מחמת שהמשלים מדברים בכשלון גופני ככשלון כספי, והמשל הולך ככה, שאדם לא יחשוב שאני נכשלתי, רק תחשוב שלומדים מנסיונות, נכשלתי, פעם הבאה אפעל מתוך משנה זהירות. אמת שזה מה שאדם צריך לחשוב, ולא לחשוב שאני נכשלתי, אבל מה השייכות אל הנשמה שהרב כותב שבינתיים הוא הפסיד גם את נשמתו. לכאורה המחשבה הזאת הוא רק על הגוף, אני הגוף לא נכשל, יכול להיות שהיה פה כשלון אבל זה לא שייך דווקא לאני [הגוף], אני [עוד הפעם הגוף] לא אדם שלא מצליח, אני [הגוף] אדם מוצלח, רק קרה מה שקרה ופעם הבאה אפעל מתוך משנה זהירות. אז במשל הזה הכל מדבר על הגוף, מה שאין כן במשל הראשון שמדברים על עבירות, המשל הולך ככה אני [הנשמה] טהור, אני [הנשמה] לא נכשלתי, אבל מי שנכשל זה הגוף, הלבוש. פה מדברים על הנשמה וגם על הגוף, לא רק על הגוף בלבד. ועוד במשל הראשון מאשמים את הגוף שהלבוש נכשל ולא הנשמה, ולמה בכשלון כספי לא יכול להאשים את הגוף, רק לחשוב שאני [הגוף] לא אדם שלא יכול להצליח. אם לא יכולים להאשים את הגוף במשל של כשלון כספי, אז למה במשל הראשון כן יכולים להאשים את הגוף, להציל את מבט על הנשמה שהוא [הנשמה] נשאר זך?
ו. כתוב בסוף פרק ג' שהדרך להכניע ולהבדיל את המעשים, לחשוב שאני נשמה ויש על זה לבוש שנקרא גוף. למה המחשבה הזאת תכניע בעל כורחו את המעשים, יכול האדם לחשוב את זה כל היום ולנשום אותה כל היום, וגם יעשה מעשה שלילים. למשל גנב יכול לחשוב ככה: "אני אף על פי שגנבתי ואף על פי שרצחתי אבל אני נשאר טהור מי שגנב ורצח זה הגוף הלבוש, זה לא אני", ואחר כך לילך בדעה ברורה לגנוב עוד הפעם ולחשוב עוד הפעם שאני נשאר טהור? איך המעשים יכנעו במחשבה הזאת? למה לא יכניע את המעשים באופן זה: ככה כתוב בתורה או נפסק בשלחן ערוך שאסור לגנוב ולרצוח אז אסור, כתוב שמותר אז מותר, ועל דרך זה לא יעשה בן אדם מעשים שלילים ויכניע ויבדיל את המעשים ככה.
ז. לפני שלמדתי בספר זה חשבתי שלנשמה יש איזה שהיא שותפות בכל המעשים שאדם עושה, וממילא הוא מקבל שכר או עונש לפי המעשים. אבל אם הנשמה נשאר טהור, ואין לה שייכות למעשה רע, כמו שכתוב שכך צריך לחשוב בשלב של הכנעה והבדלה, אז למה לו לקבל שכר או עונש, "טוביה חטא וזיגוד מינגד"? ודאי שהנשמה בלא גוף לא יכול לעשות, וגוף בלי נשמה לא יכול לעשות, וגם אני יודע המשל שהובא בזוהר הקדוש, אם שני שומרים אחד חיגר ואחד עיוור גנבו ביחד, בעל הבית מעניש אותם ביחד. אבל עכשיו האדם חי "בעל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון", אין ברירה אנו חיים והקב"ה שולח ניסיון, אז מי זה שמרגיש הניסיון זה הגוף, שהרי הנשמה לא אוהבת את מה שהגוף אוהב, ואם כן אם יש לאדם נסיון לגנוב רק הגוף רוצה לגנוב ולא הנשמה, אז הניסיון הוא על הגוף, ועל הגוף לשמוע ליצר טוב שלו, ואם לא מקשיב ליצר טוב למה מענישים את הנשמה, הנשמה לא עשתה כלום, רק הלבוש עשה, ואם כן טוביה חטא וזיגוד מינגד?
ח. כל מה שכתוב בספר למשל לחשוב שאני נשמה והגוף הוא רק לבוש, כדי לחיות כך חייבים לחשוב על זה עד שמגיע למצב של מדיטציה? ואם כן אפשר שצריכים ללמוד קודם איך עושים מדיטציה ואחר כך לעבוד בזה הדרך?
ט. מה בין המדיטציה שלנו לבין המדיטציה של הגוים?
י. המדרגה העליונה שכתוב בספר, זה המדרגה שבה האדם צריך להיות לבד, ולא יכול להסביר בדיוק איך פועלים שמה, זה הרגש פנימי, המדרגה הזו זה מדיטציה? ואם כן אפשר רק ללמוד איך עושים מדיטציה וזהו.
יא. מטרת ספר הזה ללמד איך עושים מדיטציה על דרך התורה?
יב. כמו שכתבתי בתחילה למדתי את ספר בלבבי ודע את עצמך, התחלתי לעבוד כמו שכתוב בבלבבי, עכשיו למדתי דע את עצמך, מה עלי לעשות, להפסיק לעבוד על הדברים שכתוב בבלבבי ולהתחיל לעבוד על הדברים שכתוב בדע את עצמך, או לעבוד על שניהם? אפשר לעבוד על הכנעה והבדלה במעשים ובהרגשות באותו זמן?
יג. יש דבר כזה שנקרא היפנוזה. אם אדם במצב של היפנוזה אז יכול לדבר אל תת הכרה שלו ולומר לעשות דברים, ואחר כך כשמתעורר הוא יעשה את מה שאמרו לו, הוא לא יכול להסביר למה הוא עושה ככה, רק הוא יעשה את זה בלי שום הסבר אפילו לעצמו. אם כן אולי היה כדאי לילך לאדם שעושה היפנוזה וישים בתת הכרה שלי שבכל שתי דקות אתה חייב לחשוב שיש בורא לעולם וגמרנו, זה עולה על הדעת?
השם יעזור לנו לעשות הכל למענו, ויעלה המלכות אל הבינה ולא יהיה רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע דבר השם.
למדתי את ספר בלבבי משכן אבנה ולמדתי דע את עצמך ויש לי כמה דברים שקשה לי להבין:
א. למה צריך לדעת את עצמו? ואם אדם לא יודע את עצמו האם זה יהיה לו עיכוב לעבודת הבורא?
ב. בדע את עצמך (חלק ב פרק א) כתוב שלא לערבב מושגים, והספר הזה הוא לאדם שעדיין לא במדרגה של עבודת השם. קודם כל איך אני יודע באיזה מדרגה אני עומד? שנית אדם שעומד על המדרגה של עבודת השם לא צריך לעבוד על הפשטת החומר, על הפשטה הבדלה והמתקה, אדם כזה לא צריך לבטל הרגשות? לכאורה כל אדם חייב בכל זה. ואדם שלא עומד על המדרגה של עבודת השם למה יהיה לו רצון לילך על דרך זו, לכאורה אם הוא לא רוצה לעבוד, למה יהיה לו רצון לעבוד על הפשטת החומר, ואם רוצה לעבוד אז יעבוד לכתחילה על הדרך הראשון שכתוב בפרק זה?
ג. כתוב בפרק הנ"ל שלא לשייך את מה שכתוב בספר לעבודת השם, אבל לעיני - הכל נראה עבודת השם! הפשטת החומר זה לא עבודת השם? לזהות את עצמו כנשמה זה לא עבודת השם? לבטל את הרצונות זה לא עבודת השם?
ד. באמת לדעת איך לעבוד עם המחשבות או עם ההרגשות, האם מספיק ללמוד בדע את עצמך או צריך ללמוד קודם דע את מחשבותיך או דע את הרגשותיך?
ה. בדע את עצמך (חלק ב פרק ג) כתוב שלש משלים איך אדם מסתכל על מה שקורה במבט של נשמה מלובש בגוף, ועל מבט גוף שבתוכו נשמה. המשל הראשון, על האדם להסתכל שלא הוא עשה את העבירה, רק הגוף הוא זה שעשה, והנשמה נשארה זכה. המשל הזה אני מבין. אבל שני המשלים האחרים לא הבנתי, מחמת שהמשלים מדברים בכשלון גופני ככשלון כספי, והמשל הולך ככה, שאדם לא יחשוב שאני נכשלתי, רק תחשוב שלומדים מנסיונות, נכשלתי, פעם הבאה אפעל מתוך משנה זהירות. אמת שזה מה שאדם צריך לחשוב, ולא לחשוב שאני נכשלתי, אבל מה השייכות אל הנשמה שהרב כותב שבינתיים הוא הפסיד גם את נשמתו. לכאורה המחשבה הזאת הוא רק על הגוף, אני הגוף לא נכשל, יכול להיות שהיה פה כשלון אבל זה לא שייך דווקא לאני [הגוף], אני [עוד הפעם הגוף] לא אדם שלא מצליח, אני [הגוף] אדם מוצלח, רק קרה מה שקרה ופעם הבאה אפעל מתוך משנה זהירות. אז במשל הזה הכל מדבר על הגוף, מה שאין כן במשל הראשון שמדברים על עבירות, המשל הולך ככה אני [הנשמה] טהור, אני [הנשמה] לא נכשלתי, אבל מי שנכשל זה הגוף, הלבוש. פה מדברים על הנשמה וגם על הגוף, לא רק על הגוף בלבד. ועוד במשל הראשון מאשמים את הגוף שהלבוש נכשל ולא הנשמה, ולמה בכשלון כספי לא יכול להאשים את הגוף, רק לחשוב שאני [הגוף] לא אדם שלא יכול להצליח. אם לא יכולים להאשים את הגוף במשל של כשלון כספי, אז למה במשל הראשון כן יכולים להאשים את הגוף, להציל את מבט על הנשמה שהוא [הנשמה] נשאר זך?
ו. כתוב בסוף פרק ג' שהדרך להכניע ולהבדיל את המעשים, לחשוב שאני נשמה ויש על זה לבוש שנקרא גוף. למה המחשבה הזאת תכניע בעל כורחו את המעשים, יכול האדם לחשוב את זה כל היום ולנשום אותה כל היום, וגם יעשה מעשה שלילים. למשל גנב יכול לחשוב ככה: "אני אף על פי שגנבתי ואף על פי שרצחתי אבל אני נשאר טהור מי שגנב ורצח זה הגוף הלבוש, זה לא אני", ואחר כך לילך בדעה ברורה לגנוב עוד הפעם ולחשוב עוד הפעם שאני נשאר טהור? איך המעשים יכנעו במחשבה הזאת? למה לא יכניע את המעשים באופן זה: ככה כתוב בתורה או נפסק בשלחן ערוך שאסור לגנוב ולרצוח אז אסור, כתוב שמותר אז מותר, ועל דרך זה לא יעשה בן אדם מעשים שלילים ויכניע ויבדיל את המעשים ככה.
ז. לפני שלמדתי בספר זה חשבתי שלנשמה יש איזה שהיא שותפות בכל המעשים שאדם עושה, וממילא הוא מקבל שכר או עונש לפי המעשים. אבל אם הנשמה נשאר טהור, ואין לה שייכות למעשה רע, כמו שכתוב שכך צריך לחשוב בשלב של הכנעה והבדלה, אז למה לו לקבל שכר או עונש, "טוביה חטא וזיגוד מינגד"? ודאי שהנשמה בלא גוף לא יכול לעשות, וגוף בלי נשמה לא יכול לעשות, וגם אני יודע המשל שהובא בזוהר הקדוש, אם שני שומרים אחד חיגר ואחד עיוור גנבו ביחד, בעל הבית מעניש אותם ביחד. אבל עכשיו האדם חי "בעל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון", אין ברירה אנו חיים והקב"ה שולח ניסיון, אז מי זה שמרגיש הניסיון זה הגוף, שהרי הנשמה לא אוהבת את מה שהגוף אוהב, ואם כן אם יש לאדם נסיון לגנוב רק הגוף רוצה לגנוב ולא הנשמה, אז הניסיון הוא על הגוף, ועל הגוף לשמוע ליצר טוב שלו, ואם לא מקשיב ליצר טוב למה מענישים את הנשמה, הנשמה לא עשתה כלום, רק הלבוש עשה, ואם כן טוביה חטא וזיגוד מינגד?
ח. כל מה שכתוב בספר למשל לחשוב שאני נשמה והגוף הוא רק לבוש, כדי לחיות כך חייבים לחשוב על זה עד שמגיע למצב של מדיטציה? ואם כן אפשר שצריכים ללמוד קודם איך עושים מדיטציה ואחר כך לעבוד בזה הדרך?
ט. מה בין המדיטציה שלנו לבין המדיטציה של הגוים?
י. המדרגה העליונה שכתוב בספר, זה המדרגה שבה האדם צריך להיות לבד, ולא יכול להסביר בדיוק איך פועלים שמה, זה הרגש פנימי, המדרגה הזו זה מדיטציה? ואם כן אפשר רק ללמוד איך עושים מדיטציה וזהו.
יא. מטרת ספר הזה ללמד איך עושים מדיטציה על דרך התורה?
יב. כמו שכתבתי בתחילה למדתי את ספר בלבבי ודע את עצמך, התחלתי לעבוד כמו שכתוב בבלבבי, עכשיו למדתי דע את עצמך, מה עלי לעשות, להפסיק לעבוד על הדברים שכתוב בבלבבי ולהתחיל לעבוד על הדברים שכתוב בדע את עצמך, או לעבוד על שניהם? אפשר לעבוד על הכנעה והבדלה במעשים ובהרגשות באותו זמן?
יג. יש דבר כזה שנקרא היפנוזה. אם אדם במצב של היפנוזה אז יכול לדבר אל תת הכרה שלו ולומר לעשות דברים, ואחר כך כשמתעורר הוא יעשה את מה שאמרו לו, הוא לא יכול להסביר למה הוא עושה ככה, רק הוא יעשה את זה בלי שום הסבר אפילו לעצמו. אם כן אולי היה כדאי לילך לאדם שעושה היפנוזה וישים בתת הכרה שלי שבכל שתי דקות אתה חייב לחשוב שיש בורא לעולם וגמרנו, זה עולה על הדעת?
השם יעזור לנו לעשות הכל למענו, ויעלה המלכות אל הבינה ולא יהיה רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע דבר השם.
תשובה:
תשובה:
א. לצורך חיים נכונים וטובים בעוה"ז, כי לולי כך אינו יכול להוציא כוחותיו אל הפועל בשלמות. וכן לצורך הכנה נכונה לחיי עוה"ב. אי ידיעת עצמו מעכבת בשלמות עבודת הבורא.
ב. ראוי לאדם להתחיל בספר זה אלא אם כבר רגשי קודש פעילים בקרבו בגילוי, פעמים ראוי להשלים סדר העבודה בהם במקצת, ואח"כ לשוב לעבודה בספר זה. לכתחילה לרוב בנ"א ראוי להתחיל בספר זה.
עבודה בספר זה אינה רק לעבודי ה' מופלגים אלא אפילו לאדם שרוצה לחיות חיים טובים עם פחות סבל ויותר תענוג בעוה"ז. וזה המניע את הרצון השלא לשמה לעסוק בספר זה. וזו כונתינו שאינו רק לצורך עבודת ה'.
ג. בודאי שזה גם יכול להיות עבודת ה'. אולם יש שלב קודם לכך ע"מ להגיע לעבודת ה'. אצל הרבה בנ"א בדורינו להתחיל בעבודת ה' זו מדרגה גבוהה מדי. ולכך עליהם להתחיל מתוך הרצון לטוב בעוה"ז, טוב נפשי פנימי. וזהו השלב הראשון שע"ג יבנה עבודת ה' בע"ה.
ד. באופן כללי מספיק דע את עצמך. באופן פרטני מעמיק, נצרך דע את מחשבותיך והרגשותיך. מי שאינו מחפש העמקה בשורשים מספיק לו ספר זה.
ה. המשל הראשון זהו מצד הנשמה עצמה. שני המשלים האחרים הוא ביחס של חיבור הנשמה לגוף. הנשמה עצם שכלי, אורייתא וישראל חד הוא. והיא לומדת את חיבורה לגוף. ההבנות הנולדות מן הכשלון אינו רק בשכל האנושי אלא בשכל האלוקי שהיא הנשמה, איך להתחבר לגוף.
ו. כי הכנעה, שזו אור הנשמה, יאיר יותר בקרבו ועי"כ יזכך את חומר הגוף. עבודה זו בודאי שהיא במקביל לכך שצוה הבורא. אולם מי שחסר לו ביראת ה' נצרך תוספת לכך, וזו אחת מן האפשרויות.
ז. עצמות הנשמה אינה שייכת לרע כלל. מדרגה תחתונה יותר הנקראת "רוח", היא מקום הבחירה להתחבר לגוף וגסותו עד כדי עבירה. ולכך העונש רק ברוח ולא בנשמה עצמה.
ח. דרך זו משקיטה את האדם באופן כללי. יש דרך נוספת שנתבארה בדע את התבודדותך, וכל אחד יבחר את הדרך היותר קרובה אליו.
ט. איני מכיר דרכם. מהמעט ששמעתי בזה עצמו ישנם דרכים רבות, ונצרך להבין כל דרך, שורשיה ופרטיה.
י. כנ"ל.
יא. כנ"ל.
יב. אם הנפש שקטה ורגועה אפשר להמשיך ואח"כ לשוב לדע את עצמך. אם הנפש רועשת ראוי עכשיו לעבור לדע את עצמך ומעט לאחוז במה שעסקת עד עכשיו ע"מ לא לאבדו. אולם לא לעבוד לכתחילה עד ב' דברים.
יג. זה אפשרות. אולם זהו דילוג בנפש ובכל דילוג יש סיכון, כי נצרך לעבוד שלב אחר שלב בכדי לבנות את כל הכוחות, ודרך זו עוקפת ומדלגת על החלקים המודעים ועי"כ אינם נבנים ונתקנים.
א. לצורך חיים נכונים וטובים בעוה"ז, כי לולי כך אינו יכול להוציא כוחותיו אל הפועל בשלמות. וכן לצורך הכנה נכונה לחיי עוה"ב. אי ידיעת עצמו מעכבת בשלמות עבודת הבורא.
ב. ראוי לאדם להתחיל בספר זה אלא אם כבר רגשי קודש פעילים בקרבו בגילוי, פעמים ראוי להשלים סדר העבודה בהם במקצת, ואח"כ לשוב לעבודה בספר זה. לכתחילה לרוב בנ"א ראוי להתחיל בספר זה.
עבודה בספר זה אינה רק לעבודי ה' מופלגים אלא אפילו לאדם שרוצה לחיות חיים טובים עם פחות סבל ויותר תענוג בעוה"ז. וזה המניע את הרצון השלא לשמה לעסוק בספר זה. וזו כונתינו שאינו רק לצורך עבודת ה'.
ג. בודאי שזה גם יכול להיות עבודת ה'. אולם יש שלב קודם לכך ע"מ להגיע לעבודת ה'. אצל הרבה בנ"א בדורינו להתחיל בעבודת ה' זו מדרגה גבוהה מדי. ולכך עליהם להתחיל מתוך הרצון לטוב בעוה"ז, טוב נפשי פנימי. וזהו השלב הראשון שע"ג יבנה עבודת ה' בע"ה.
ד. באופן כללי מספיק דע את עצמך. באופן פרטני מעמיק, נצרך דע את מחשבותיך והרגשותיך. מי שאינו מחפש העמקה בשורשים מספיק לו ספר זה.
ה. המשל הראשון זהו מצד הנשמה עצמה. שני המשלים האחרים הוא ביחס של חיבור הנשמה לגוף. הנשמה עצם שכלי, אורייתא וישראל חד הוא. והיא לומדת את חיבורה לגוף. ההבנות הנולדות מן הכשלון אינו רק בשכל האנושי אלא בשכל האלוקי שהיא הנשמה, איך להתחבר לגוף.
ו. כי הכנעה, שזו אור הנשמה, יאיר יותר בקרבו ועי"כ יזכך את חומר הגוף. עבודה זו בודאי שהיא במקביל לכך שצוה הבורא. אולם מי שחסר לו ביראת ה' נצרך תוספת לכך, וזו אחת מן האפשרויות.
ז. עצמות הנשמה אינה שייכת לרע כלל. מדרגה תחתונה יותר הנקראת "רוח", היא מקום הבחירה להתחבר לגוף וגסותו עד כדי עבירה. ולכך העונש רק ברוח ולא בנשמה עצמה.
ח. דרך זו משקיטה את האדם באופן כללי. יש דרך נוספת שנתבארה בדע את התבודדותך, וכל אחד יבחר את הדרך היותר קרובה אליו.
ט. איני מכיר דרכם. מהמעט ששמעתי בזה עצמו ישנם דרכים רבות, ונצרך להבין כל דרך, שורשיה ופרטיה.
י. כנ"ל.
יא. כנ"ל.
יב. אם הנפש שקטה ורגועה אפשר להמשיך ואח"כ לשוב לדע את עצמך. אם הנפש רועשת ראוי עכשיו לעבור לדע את עצמך ומעט לאחוז במה שעסקת עד עכשיו ע"מ לא לאבדו. אולם לא לעבוד לכתחילה עד ב' דברים.
יג. זה אפשרות. אולם זהו דילוג בנפש ובכל דילוג יש סיכון, כי נצרך לעבוד שלב אחר שלב בכדי לבנות את כל הכוחות, ודרך זו עוקפת ומדלגת על החלקים המודעים ועי"כ אינם נבנים ונתקנים.
קטגוריות
