שאלה:
אשמח אם הרב יוכל לכון הדרך הטובה ביותר למצוא את הרב בשבילי ומה לחפש ברב. תודה.
תשובה:
תשובה:
"עשה לך רב"
אמרו חז"ל באבות (פ"א משנה ו') "יהושע בן פרחיה אומר, עשה לך רב".
ובאבות דר"נ (פ"ח ד"ה עשה) אמרו, "כיצד, מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות". וזהו רב ללמדו תורה (ועיין מהר"ל דרך חיים משנה י"ח ד"ה אמנם, שנראה שפירש באופן שונה).
זולת כך יש אופן נוסף של רב להוראה ולעצה. וע"ז אמרו באבות (פ"א משנה ט"ז) "רבן גמליאל אומר, עשה לך רב והסתלק מן הספק". רב להוראה, כמ"ש ברע"ב שם, לענין הוראה מדבר עכשיו. אולם במאירי שם כתב, הטוב שבמלכים צריך עצה.
ומלבד עשית רב כפשוטו, יבואר להלן שיעשה גם חבירו לו לרב. ומצד כך כתב בספר עבודת ישראל (ליקוטים לאבות פ"א מ"ו), ואמר עשה לך רב, ר"ל שכל אחד יעשה את חבירו עליו כרב. שאם יראה בו דבר מגונה יגעור בו.
עוד אמרו במסכת ע"ז (י"ט ע"א), "כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם וכו'. הני מילי סברא, אבל גמרא מרב אחד עדיף". והרי נצרך ד' רבנים: א. גמרא – רב אחד. ב. סברא, ריבוי רבנים. ג. רב לעצה. ד. רב להוראה. ועוד רב בבחינת לומד מכל אדם כמו שיבואר להלן בשם המהר"ל.
ואמרו חז"ל (ב"ר פס"א, א) על אברהם אבינו, שנעשו כליותיו כשני רבנים ומהם למד תורה (וללשון אחר מעצמו למד תורה).
ובאופן השלם עיקר הרב צריך שיהא הוא ית"ש. שכשם שאנו נקראים בנים למקום והוא נקרא אבינו. כן אנו תלמידיו והוא רבינו שמלמדנו תורה מאז מתן-תורה ואילך. וכמ"ש בספר עבודת ישראל (ליקוטים לאבות פ"א מט"ז) עשה לך רב, ר"ל כשלומד ומתפלל תעשה לך רב הוא הבורא יתברך, שתצייר במחשבתך שהבורא יתברך הוא לנגדך ומלמדך להועיל. וזהו במדרגת מי שדבוק בו ית"ש.
צורת עשית הרב: אמרו בילקוט שמעוני (משלי, רמז תתקלח ד"ה בני) מדייש עליך כעפר, והמליכוהו עליך. וכתב במרכבת המשנה, עשה לך רב, והוא שיהא אימתו עליך.
ובאלשיך (ויקרא פ"ט ד"ה ויבא משה) כתב, ולא תמתין עד שהרב יבקש ללמדך וכו', כי אם אתה בקשהו ולך אליו. ואם לא ירצה עשה אותו, כי תלך ותעשה לו כמה פיוסים, וכמה תחינות, והתנפל לפניו עד שירצה.
ובספר אגרא דכלה (לך לך ד"ה או) איתא, כי אמרו רז"ל עשה לך רב, וצריך לרוץ ולכתת רגליו מעיר לעיר, אחר הרב שזוכה ללמוד ממנו.
הראוי להיות רב
כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (אבות א, ו) עשה לך רב, ואפילו לא היה ראוי להיות לך לרב, אבל שימהו לרב עד שתמסור לו ויושג לך החכמה, לפי שאין לימוד האדם מעצמו כלימוד מזולתו, אלא לימודו מזולתו יותר קיים אצלו ויותר מבואר. ואפילו היה כמותו בחכמה או למטה הימנו.
וכן על החלק של רב ע"מ להסתלק מן הספק, איתא בר' יונה שם, עשה לך רב והסתלק מן הספק, ר"ל שיקבל חברו לרב אע"פ שלא יהיה חכם יותר ממנו. ואפילו לא השיג את חכמתו, כדי שיסתלק מן הספק. ובירושלמי אומר, זיל איתי לי זקן מן השוק דאיסמוך עליה ושרי לך וכו'. על כן יעשה חבירו רב וישאל ממנו ספקותיו.
ובאופן רחב יותר אמרו חז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם. ולכך פירש המהר"ל (דרך החיים פ"א, משנה ו', ד"ה יהושע) כי מ"ש עשה לך רב, אין הכונה על הרב שהוא רב מובהק, שע"ז לא היה אומר עשה לך רב. אבל פירוש הדבר שיעשה לו רב, אף אם אינו ראוי להיות רב. וזהו עשה לך רב, שעכ"פ א"א שלא ילמד ממנו דבר מה, ודי לו באותו דבר שלמד כעושה אותו לרב. ומעין כך כתב בספר תולדות יעקב יוסף (ויקרא, קדושים ד"ה וזהו) עשה לך רב, ר"ל שתחזיק לכל אדם שהוא רב לך.
ובאופן רחב יותר פירש בספר הנ"ל (קדושים ד"ה עוד), שמעתי פרוש עשה לך רב, התחבר עם הרבה אנשים, כמו עם רב. וכל הנ"ל לא נאמר על רבו מובהק. אולם על רבו מובהק אמרו (מו"ק י"ז ע"א), הכי אמר ר' יוחנן, מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבקות הוא, אם דומה הרב למלאך ה', יבקשו תורה מפיו, ואם לא, אל יבקשו תורה מפיו.
למעשה
א. לרבו מובהק ראוי לחפש איש אמת.
ב. קרוב לשורש נפשו לפי השגתו.
ג. להתפלל ולבכות על כך לקב"ה, כי א"א להכריע על כך בשכל אנושי.
ד. יש לדעת מה נמצא אצל הרב ולפ"ז לקבל ממנו. ופעמים נצרך כמה רבנים כמו שנכתב לעיל.
מלבד קבלה מהרב של גמרא, סברא, הוראה, עצה, יש לקבל מן הרב דעת ישרה, מבט אמת על כלל הבריאה ופרטיה ומהלכיה. וכן אוצר של עולם פנימי, מידות, קדושה וכו'.
יש ללמוד זאת הן ממעשיו, דיבוריו, מחשבותיו. ומעצם הויתו בהתראותה.
"עשה לך רב"
אמרו חז"ל באבות (פ"א משנה ו') "יהושע בן פרחיה אומר, עשה לך רב".
ובאבות דר"נ (פ"ח ד"ה עשה) אמרו, "כיצד, מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות". וזהו רב ללמדו תורה (ועיין מהר"ל דרך חיים משנה י"ח ד"ה אמנם, שנראה שפירש באופן שונה).
זולת כך יש אופן נוסף של רב להוראה ולעצה. וע"ז אמרו באבות (פ"א משנה ט"ז) "רבן גמליאל אומר, עשה לך רב והסתלק מן הספק". רב להוראה, כמ"ש ברע"ב שם, לענין הוראה מדבר עכשיו. אולם במאירי שם כתב, הטוב שבמלכים צריך עצה.
ומלבד עשית רב כפשוטו, יבואר להלן שיעשה גם חבירו לו לרב. ומצד כך כתב בספר עבודת ישראל (ליקוטים לאבות פ"א מ"ו), ואמר עשה לך רב, ר"ל שכל אחד יעשה את חבירו עליו כרב. שאם יראה בו דבר מגונה יגעור בו.
עוד אמרו במסכת ע"ז (י"ט ע"א), "כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם וכו'. הני מילי סברא, אבל גמרא מרב אחד עדיף". והרי נצרך ד' רבנים: א. גמרא – רב אחד. ב. סברא, ריבוי רבנים. ג. רב לעצה. ד. רב להוראה. ועוד רב בבחינת לומד מכל אדם כמו שיבואר להלן בשם המהר"ל.
ואמרו חז"ל (ב"ר פס"א, א) על אברהם אבינו, שנעשו כליותיו כשני רבנים ומהם למד תורה (וללשון אחר מעצמו למד תורה).
ובאופן השלם עיקר הרב צריך שיהא הוא ית"ש. שכשם שאנו נקראים בנים למקום והוא נקרא אבינו. כן אנו תלמידיו והוא רבינו שמלמדנו תורה מאז מתן-תורה ואילך. וכמ"ש בספר עבודת ישראל (ליקוטים לאבות פ"א מט"ז) עשה לך רב, ר"ל כשלומד ומתפלל תעשה לך רב הוא הבורא יתברך, שתצייר במחשבתך שהבורא יתברך הוא לנגדך ומלמדך להועיל. וזהו במדרגת מי שדבוק בו ית"ש.
צורת עשית הרב: אמרו בילקוט שמעוני (משלי, רמז תתקלח ד"ה בני) מדייש עליך כעפר, והמליכוהו עליך. וכתב במרכבת המשנה, עשה לך רב, והוא שיהא אימתו עליך.
ובאלשיך (ויקרא פ"ט ד"ה ויבא משה) כתב, ולא תמתין עד שהרב יבקש ללמדך וכו', כי אם אתה בקשהו ולך אליו. ואם לא ירצה עשה אותו, כי תלך ותעשה לו כמה פיוסים, וכמה תחינות, והתנפל לפניו עד שירצה.
ובספר אגרא דכלה (לך לך ד"ה או) איתא, כי אמרו רז"ל עשה לך רב, וצריך לרוץ ולכתת רגליו מעיר לעיר, אחר הרב שזוכה ללמוד ממנו.
הראוי להיות רב
כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (אבות א, ו) עשה לך רב, ואפילו לא היה ראוי להיות לך לרב, אבל שימהו לרב עד שתמסור לו ויושג לך החכמה, לפי שאין לימוד האדם מעצמו כלימוד מזולתו, אלא לימודו מזולתו יותר קיים אצלו ויותר מבואר. ואפילו היה כמותו בחכמה או למטה הימנו.
וכן על החלק של רב ע"מ להסתלק מן הספק, איתא בר' יונה שם, עשה לך רב והסתלק מן הספק, ר"ל שיקבל חברו לרב אע"פ שלא יהיה חכם יותר ממנו. ואפילו לא השיג את חכמתו, כדי שיסתלק מן הספק. ובירושלמי אומר, זיל איתי לי זקן מן השוק דאיסמוך עליה ושרי לך וכו'. על כן יעשה חבירו רב וישאל ממנו ספקותיו.
ובאופן רחב יותר אמרו חז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם. ולכך פירש המהר"ל (דרך החיים פ"א, משנה ו', ד"ה יהושע) כי מ"ש עשה לך רב, אין הכונה על הרב שהוא רב מובהק, שע"ז לא היה אומר עשה לך רב. אבל פירוש הדבר שיעשה לו רב, אף אם אינו ראוי להיות רב. וזהו עשה לך רב, שעכ"פ א"א שלא ילמד ממנו דבר מה, ודי לו באותו דבר שלמד כעושה אותו לרב. ומעין כך כתב בספר תולדות יעקב יוסף (ויקרא, קדושים ד"ה וזהו) עשה לך רב, ר"ל שתחזיק לכל אדם שהוא רב לך.
ובאופן רחב יותר פירש בספר הנ"ל (קדושים ד"ה עוד), שמעתי פרוש עשה לך רב, התחבר עם הרבה אנשים, כמו עם רב. וכל הנ"ל לא נאמר על רבו מובהק. אולם על רבו מובהק אמרו (מו"ק י"ז ע"א), הכי אמר ר' יוחנן, מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבקות הוא, אם דומה הרב למלאך ה', יבקשו תורה מפיו, ואם לא, אל יבקשו תורה מפיו.
למעשה
א. לרבו מובהק ראוי לחפש איש אמת.
ב. קרוב לשורש נפשו לפי השגתו.
ג. להתפלל ולבכות על כך לקב"ה, כי א"א להכריע על כך בשכל אנושי.
ד. יש לדעת מה נמצא אצל הרב ולפ"ז לקבל ממנו. ופעמים נצרך כמה רבנים כמו שנכתב לעיל.
מלבד קבלה מהרב של גמרא, סברא, הוראה, עצה, יש לקבל מן הרב דעת ישרה, מבט אמת על כלל הבריאה ופרטיה ומהלכיה. וכן אוצר של עולם פנימי, מידות, קדושה וכו'.
יש ללמוד זאת הן ממעשיו, דיבוריו, מחשבותיו. ומעצם הויתו בהתראותה.
קטגוריות
