שאלה:
שלום לרב שליט"א. ברצוני לשאול, אני מעט עוסק עם הציבור, ויש פעמים שלאנשים יש שאלות כבדות ומורכבות, כגון לגבי שידוך או רפואה או שאר דברים, והם רוצים ללכת לשאול את אחד מחכמי וגדולי הדור שליט"א, ושאלותי הם כדלהלן:
א. האם לכתוב את השאלה על כל צדדיה ופרטיה עד הפרט האחרון, כיוון שיש אנשים שאני אומר להם זאת, אולם הגישה שלהם היא "הרי יש לו רוח הקדש והוא יודע, למה צריך לכתוב כל פרט"?
ב. מהי ההתייחסות שצריכה להיות לתשובה, כעצה טובה, או שזה ממש הוראה והכרעה מהקב"ה, והצדיק הוא ידא אריכתא?
ג. האם יש לחשוש שלשואל יש נגיעות, ולפיכך יקבל תשובה שאינה נכונה?
ד. יש כאלו שטוענים או מרגישים שאולי הרב לא הבין את שאלתם, איך צריכה להיות ההתייחסות לכך, האם יכול להיות כך?
ה. אם אפשר לרשום את הצורה המתקונת ביותר כיצד צריך לשאול צדיק שאלה, והאם זה משתנה מצדיק לצדיק לפי מה שהוא, וכן מנפש לנפש.
ו. האם יש דרכים אחרות להגיע להכרעה על שאלות שיש לאדם, ואימתי ידע האדם באיזו דרך להשתמש, או האם להשתמש בכמה דרכים.
א. האם לכתוב את השאלה על כל צדדיה ופרטיה עד הפרט האחרון, כיוון שיש אנשים שאני אומר להם זאת, אולם הגישה שלהם היא "הרי יש לו רוח הקדש והוא יודע, למה צריך לכתוב כל פרט"?
ב. מהי ההתייחסות שצריכה להיות לתשובה, כעצה טובה, או שזה ממש הוראה והכרעה מהקב"ה, והצדיק הוא ידא אריכתא?
ג. האם יש לחשוש שלשואל יש נגיעות, ולפיכך יקבל תשובה שאינה נכונה?
ד. יש כאלו שטוענים או מרגישים שאולי הרב לא הבין את שאלתם, איך צריכה להיות ההתייחסות לכך, האם יכול להיות כך?
ה. אם אפשר לרשום את הצורה המתקונת ביותר כיצד צריך לשאול צדיק שאלה, והאם זה משתנה מצדיק לצדיק לפי מה שהוא, וכן מנפש לנפש.
ו. האם יש דרכים אחרות להגיע להכרעה על שאלות שיש לאדם, ואימתי ידע האדם באיזו דרך להשתמש, או האם להשתמש בכמה דרכים.
תשובה:
תשובה:
א. בכללות ממש ישנם שני סוגים של רוה"ק:
- שבעל רוה"ק משיג ברוח קודשו את הפרטים.
- אינו משיג את הפרטים, אולם מקבל את את התשובה. או באופן שנזרק הדבר מפיו כמ"ש בגמרא ברכות השכים ונפל לו פסוק בתוך פיו הרי זהו נבואה קטנה. וע"ד& נזרקת בפיו בשעה ששואלים אותו תשובה. או שכך נופל במחשבתו, או שומע קול אומר לו כן או רואה תשובה כתובה. ומצד כך הוא עצמו אינו יודע הטעם. אופן קרוב לזה, שהמושכל ראשון שנראה לו בשכלו הוא רוה"ק, שזו הארת הנשמה המשכלת. משא"כ מחשבה שניה כבר מעורב בה שכל אנושי. ופעמים מרגיש כך בהרגשת הנשמה העדינה.
לפי"ז אם רוה"ק הוא בבחינה הב', אין הכרח לדעת את כל הפרטים עד הפרט האחרון. ואם רוה"ק הוא בחינה הא', בזה יש ריבוי מדרגות לפנים מן מדרגות. ומי שמדרגתו שלמה רואה את נפש האדם מראשיתו באדה"ר, ויתר על כן בשורשי הנשמות ממחשבתם קדמה לעולם. אולם זהו יחידי הדורות ממש. וכל בעל רוה"ק רואה בגבולותיו, כשם שכל ת"ח אינו שווה לזולתו בהשגתו בד"ת. ומצד כך תשובתו לפי מדרגתו בהשגת הדברים בכללותם ובפרטותם. באופן זה פעמים משתמש בידיעת הפרטים ע"י השכל האנושי ע"מ להבין מה שרואה בשורשים העליונים. מפני שבמדת מה הוא כדוגמת מראה הנבואה שרואה המראה וצריך להבין הפתרון, כמו שהאריך הרמח"ל בקל"ח מפתח ה' ואילך. ומעין שאלה באורים ותומים שנצרך דעת לצרף האותיות ולהבין את התשובה. כן ראיתו אינה בהכרח מולידה הבנה ברורה, ועליו להשכיל מה רואה, ולשם כך מצרף ידיעת והבנת הפרטים. באופן הזה ידיעת הפרטים יש בה ממש.
יתר על כן, ישנם חכמים העונים מכח חכמה ופקחות בצרוף של סייעתא דשמיא ותפלה לכוון לאמת. ובזה נצרך ידיעת הפרטים ממש ממש.
ב. תלוי מעיקרא לשם מה ניגש בשאלתו. אם לעצה, זו עצה. ואם להוראה הדבר חלוק. אם ניגש לחכם ע"מ שישיב לו לפי השגתו בחכמתו ע"י רוה"ק אינו מחויב לשמוע. אולם הניגש לחכם ע"מ לשמוע דבר ה' ואמונתו היא שדבר ה' מתגלה ע"י החכם הזך שאינו מסתיר את דבר ה' ע"י מעשיו ונגיעותיו, אזי מחויב לשמוע לו, מפני שהוא דבר ה'. וקרוב לזה אם החכם אומר לו ששמע דבר ה' מפומיה דקב"ה. אולם זה כמעט אינו בנמצא. משא"כ אם החכם אומר שכך אמרו לו מן שמיא.
ג. כן – בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ולכך פעמים רבות התשובות אינן מדויקות.
ד. תלוי בהנ"ל לפי אופן מדרגת החכם ואופן השאלה. ובאופנים שזה בנוי על הבנת החכם, יש לחוש.
ה. כנ"ל.
ו. כן, מלבד הנ"ל: לסלק עצמו מכל הנגיעה, ועי"כ המושכל הראשון הוא האמת.
מעין הנ"ל, כתב הרמב"ן לעסוק בתורה לשמה, ואזי יכריע לפי המושכל ראשון, כי עסקו בתורה לשמה מסלק כל המחיצות ומקבל הארה מן השורש הבהיר.
ע"י אמונה שרק הקב"ה קובע הכל (זולת נקודת הבחירה), ואזי הכרעתו היא ע"י הבורא. אולם נצרך לכך אמונה בהירה.
כל הדרכים נכונות והדבר חלוק לפי שורש הנשמה ולפי מדרגתה עתה. וככל שהכרת האדם את עצמו גדולה יותר, כן יודע מתי וכיצד לעשות לכאן ולכאן.
א. בכללות ממש ישנם שני סוגים של רוה"ק:
- שבעל רוה"ק משיג ברוח קודשו את הפרטים.
- אינו משיג את הפרטים, אולם מקבל את את התשובה. או באופן שנזרק הדבר מפיו כמ"ש בגמרא ברכות השכים ונפל לו פסוק בתוך פיו הרי זהו נבואה קטנה. וע"ד& נזרקת בפיו בשעה ששואלים אותו תשובה. או שכך נופל במחשבתו, או שומע קול אומר לו כן או רואה תשובה כתובה. ומצד כך הוא עצמו אינו יודע הטעם. אופן קרוב לזה, שהמושכל ראשון שנראה לו בשכלו הוא רוה"ק, שזו הארת הנשמה המשכלת. משא"כ מחשבה שניה כבר מעורב בה שכל אנושי. ופעמים מרגיש כך בהרגשת הנשמה העדינה.
לפי"ז אם רוה"ק הוא בבחינה הב', אין הכרח לדעת את כל הפרטים עד הפרט האחרון. ואם רוה"ק הוא בחינה הא', בזה יש ריבוי מדרגות לפנים מן מדרגות. ומי שמדרגתו שלמה רואה את נפש האדם מראשיתו באדה"ר, ויתר על כן בשורשי הנשמות ממחשבתם קדמה לעולם. אולם זהו יחידי הדורות ממש. וכל בעל רוה"ק רואה בגבולותיו, כשם שכל ת"ח אינו שווה לזולתו בהשגתו בד"ת. ומצד כך תשובתו לפי מדרגתו בהשגת הדברים בכללותם ובפרטותם. באופן זה פעמים משתמש בידיעת הפרטים ע"י השכל האנושי ע"מ להבין מה שרואה בשורשים העליונים. מפני שבמדת מה הוא כדוגמת מראה הנבואה שרואה המראה וצריך להבין הפתרון, כמו שהאריך הרמח"ל בקל"ח מפתח ה' ואילך. ומעין שאלה באורים ותומים שנצרך דעת לצרף האותיות ולהבין את התשובה. כן ראיתו אינה בהכרח מולידה הבנה ברורה, ועליו להשכיל מה רואה, ולשם כך מצרף ידיעת והבנת הפרטים. באופן הזה ידיעת הפרטים יש בה ממש.
יתר על כן, ישנם חכמים העונים מכח חכמה ופקחות בצרוף של סייעתא דשמיא ותפלה לכוון לאמת. ובזה נצרך ידיעת הפרטים ממש ממש.
ב. תלוי מעיקרא לשם מה ניגש בשאלתו. אם לעצה, זו עצה. ואם להוראה הדבר חלוק. אם ניגש לחכם ע"מ שישיב לו לפי השגתו בחכמתו ע"י רוה"ק אינו מחויב לשמוע. אולם הניגש לחכם ע"מ לשמוע דבר ה' ואמונתו היא שדבר ה' מתגלה ע"י החכם הזך שאינו מסתיר את דבר ה' ע"י מעשיו ונגיעותיו, אזי מחויב לשמוע לו, מפני שהוא דבר ה'. וקרוב לזה אם החכם אומר לו ששמע דבר ה' מפומיה דקב"ה. אולם זה כמעט אינו בנמצא. משא"כ אם החכם אומר שכך אמרו לו מן שמיא.
ג. כן – בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ולכך פעמים רבות התשובות אינן מדויקות.
ד. תלוי בהנ"ל לפי אופן מדרגת החכם ואופן השאלה. ובאופנים שזה בנוי על הבנת החכם, יש לחוש.
ה. כנ"ל.
ו. כן, מלבד הנ"ל: לסלק עצמו מכל הנגיעה, ועי"כ המושכל הראשון הוא האמת.
מעין הנ"ל, כתב הרמב"ן לעסוק בתורה לשמה, ואזי יכריע לפי המושכל ראשון, כי עסקו בתורה לשמה מסלק כל המחיצות ומקבל הארה מן השורש הבהיר.
ע"י אמונה שרק הקב"ה קובע הכל (זולת נקודת הבחירה), ואזי הכרעתו היא ע"י הבורא. אולם נצרך לכך אמונה בהירה.
כל הדרכים נכונות והדבר חלוק לפי שורש הנשמה ולפי מדרגתה עתה. וככל שהכרת האדם את עצמו גדולה יותר, כן יודע מתי וכיצד לעשות לכאן ולכאן.
קטגוריות
