שאלה:
הרב אמר ב"דע את מחשבותיך" שהאדם צריך לתפוס מחשבה כמציאות, וכן אמר הרב לגבי רוחניות בכלל, שהאדם צריך לתפוס שעולם הרוחני הוא עולם ממש. א"כ מהו לגבי חטאים שהאדם עשה, ועל השפעתם בעולמות וכמו שהאריך בס' נפש החיים, ועל ענין מלאכי חבלה שנבראו ע"י חטאיו של האדם, ועל כל עונשי גהנום, אם האדם חושב רק מעט על זה וכ"ש אם הוא תופס מחשבות אלו כמציאות אז הוא יכול להשתגע ע"י כך ח"ו, או עכ"פ ליפול לעצבות ומרה שחורה ויאוש, בפרט אם הוא קצת ירא שמים, בן תורה, בן עליה. האם עבודה זו של "מחשבה כמציאות" גם מתאים לאדם כזה? ואם כן מתאים, איך הוא יכול להיות מאוזן בכך.
תשובה:
תשובה:
גם אדם כזה ראוי להתבונן על כך. אולם יעשה כן שיעור זמן לפי כוחות נפשו. כגון, מתחילה כמה פעמים בודדות לזמן מועט וכד', ולעולם יאזן זאת לפי מדרגתו עתה.
גם אדם כזה ראוי להתבונן על כך. אולם יעשה כן שיעור זמן לפי כוחות נפשו. כגון, מתחילה כמה פעמים בודדות לזמן מועט וכד', ולעולם יאזן זאת לפי מדרגתו עתה.
קטגוריות
