שאלה:
שלום כבוד הרב, רציתי לשאול את הרב על מה שכתוב בסוף נהר שלום שמי שמתענה הפסקה של ג' ימים, וביום השלישי מתגלגל ז' גלגולים, שתענית זו מתקנת את כל הפגמים. וכמו כן עולה בסך הכל למאה הפסקות שכל אחת שקולה כס' תעניות.
רציתי לשאול מה הכוונה תיקון כל הפגמים? רואים שם לפי הכוונות שנעשה תיקון גדול ונפלא בפרט לרחל. האם זאת אומרת שגם נעשה תיקון לכל הפגמים של המתענה? וכמו כן האם התיקון הנעשה הוא רק לפי אחיזת שורש נשמתו של המתענה או אף יותר מכך? תודה רבה וישר כח.
רציתי לשאול מה הכוונה תיקון כל הפגמים? רואים שם לפי הכוונות שנעשה תיקון גדול ונפלא בפרט לרחל. האם זאת אומרת שגם נעשה תיקון לכל הפגמים של המתענה? וכמו כן האם התיקון הנעשה הוא רק לפי אחיזת שורש נשמתו של המתענה או אף יותר מכך? תודה רבה וישר כח.
תשובה:
תשובה:
שורש הכל היה אור א"ס ממלא את הכל וכשעלה ברצונו לברוא העולם צמצם עצמו כמ"ש בריש ע"ח.
ואח"כ המשיך קו מאור א"ס אל תוך החלל, שמגיע עד חצי עיגולי א"א התחתונים.
והנה בכל עולם ועולם ישנה הבחנה זו. כי בערך לכל עולם תחתון העליון נקרא א"ס בערכו. וא"כ ישנו מהלך בפרטות של צמצום, קו, וכו'. כי כל מה שיש בכללות יש בפרטות.
והנה כאשר האדם ח"ו עובר עבירה מהותה התדבקות באיסור, לשון קשר, בחינת צמצום. וע"י עשית העבירה דבק בצמצום, ומצמצם יותר.
ולפיכך באופן תיקון העבירה ישנם ב' פנים.
א. ע"י המשכת הקו, בבחינת מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך. והוא ההבחנה שדנו בה בראשית חכמה וכן רבים, האם בעל תורה צריך לכל התעניות.
ושורש הדבר שהוא מאיר מאור הקו לתוך מקום הצמצום. וזהו עומק מ"ש חז"ל שתשובה קדמה לעולם. שע"י התשובה דבק באור א"ס וממשיך משם אור ע"י הקו לתוך החלל, ריבוי הארה חדשה כמ"ש בליקוטי תורה לבעל התניא.
ומשם שורש שיטת הבעש"ט והבאים אחריו שהאירו המשכת אור יתר, ולכך צמצמו את ענין התעניות. כי שורשם בבחינת קו ימין, מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך. ובדקות יותר זהו הארת לעת"ל בתוך עוה"ז.
ב. אולם חבל גדול של רבותינו ששורשם קו שמאל, דקדקו מאוד בתעניות ומספרם. ושורש מהות התעניות כי העבירה דבקות בצמצום והוספה עליו כמ"ש לעיל. וע"י שהאדם "צם" לשון צמצם, דבק יתר על המדה בצמצום. ואזי נעשה בחינת אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ועי"כ מתקן את ריבוי תוספת הצמצום שעשה ע"י העבירה.
והנה כל תיקון לכל חטא פרטי הוא דבקות בפרט אחד של צמצום ותיקונו. אולם תענית הנ"ל שעליה דיבר הרש"ש הוא דבקות בעצם הצמצום. כי מלת צמצום מהותה צם-וצם. וכאשר מתענה ג' ימים דבק בצם-וצם יחדיו ולא זה אחר זה. והתדבקות בשורש הצמצום הוא התיקון לכל.
אולם זהו תיקון בשורש. ואח"כ נצרך המשכה של תוספת הארה ע"י הקו, ריבוי דבקות (גימ' קו דבק), ותורה, והשתלשלות עד מעשה מצוה. ובזה כו"ע מודו שהארת הקו תתקן הפגם מפני שכבר נתקן הצמצום בשורשו, ולעולם אחרי צמצום בא קו.
סיכום: צורת מהלך זה, התדבקות בשורש הצמצום, שאחריו בא קו של תוספת הארה.
שורש הכל היה אור א"ס ממלא את הכל וכשעלה ברצונו לברוא העולם צמצם עצמו כמ"ש בריש ע"ח.
ואח"כ המשיך קו מאור א"ס אל תוך החלל, שמגיע עד חצי עיגולי א"א התחתונים.
והנה בכל עולם ועולם ישנה הבחנה זו. כי בערך לכל עולם תחתון העליון נקרא א"ס בערכו. וא"כ ישנו מהלך בפרטות של צמצום, קו, וכו'. כי כל מה שיש בכללות יש בפרטות.
והנה כאשר האדם ח"ו עובר עבירה מהותה התדבקות באיסור, לשון קשר, בחינת צמצום. וע"י עשית העבירה דבק בצמצום, ומצמצם יותר.
ולפיכך באופן תיקון העבירה ישנם ב' פנים.
א. ע"י המשכת הקו, בבחינת מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך. והוא ההבחנה שדנו בה בראשית חכמה וכן רבים, האם בעל תורה צריך לכל התעניות.
ושורש הדבר שהוא מאיר מאור הקו לתוך מקום הצמצום. וזהו עומק מ"ש חז"ל שתשובה קדמה לעולם. שע"י התשובה דבק באור א"ס וממשיך משם אור ע"י הקו לתוך החלל, ריבוי הארה חדשה כמ"ש בליקוטי תורה לבעל התניא.
ומשם שורש שיטת הבעש"ט והבאים אחריו שהאירו המשכת אור יתר, ולכך צמצמו את ענין התעניות. כי שורשם בבחינת קו ימין, מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך. ובדקות יותר זהו הארת לעת"ל בתוך עוה"ז.
ב. אולם חבל גדול של רבותינו ששורשם קו שמאל, דקדקו מאוד בתעניות ומספרם. ושורש מהות התעניות כי העבירה דבקות בצמצום והוספה עליו כמ"ש לעיל. וע"י שהאדם "צם" לשון צמצם, דבק יתר על המדה בצמצום. ואזי נעשה בחינת אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ועי"כ מתקן את ריבוי תוספת הצמצום שעשה ע"י העבירה.
והנה כל תיקון לכל חטא פרטי הוא דבקות בפרט אחד של צמצום ותיקונו. אולם תענית הנ"ל שעליה דיבר הרש"ש הוא דבקות בעצם הצמצום. כי מלת צמצום מהותה צם-וצם. וכאשר מתענה ג' ימים דבק בצם-וצם יחדיו ולא זה אחר זה. והתדבקות בשורש הצמצום הוא התיקון לכל.
אולם זהו תיקון בשורש. ואח"כ נצרך המשכה של תוספת הארה ע"י הקו, ריבוי דבקות (גימ' קו דבק), ותורה, והשתלשלות עד מעשה מצוה. ובזה כו"ע מודו שהארת הקו תתקן הפגם מפני שכבר נתקן הצמצום בשורשו, ולעולם אחרי צמצום בא קו.
סיכום: צורת מהלך זה, התדבקות בשורש הצמצום, שאחריו בא קו של תוספת הארה.
קטגוריות
