שאלה:
שלום כבוד הרב, אשמח אם הרב יענה לי על כמה שאלות שעלו לי במהלך העבודה.
חלק א'
א. אנחנו בתקופת השובבים ואני רואה הרבה תיקונים שנותנים מנין פלוני על תיקון חטא מסוים, מה העניין הפנימי בזה?
ב. למה זאת הדרך שהשתרשה לתיקון החטא ע"י רבותינו ולא כל כך עבודת המידות? מה מיוחד בדרך הזאת לכלל הציבור?
ג. יש את העבודה על תיקון חטא מסויים ואדם מרגיש שזה מקדם אותו, האם הוא צריך ללכת ולעשות תענית אוכל, או תענית דיבור, או תרומה לפי סכום מסוים, אע"פ שאישית הוא לא מרגיש בזה עזרה לתיקון החטא?
חלק ב'
א. בעבודה על נקודה מסויימת אדם עובר עליות וירידות, האם בעליה שהוא מרגיש יותר מחובר לנקודה שעובד עליה יכול להוסיף עוד נקודה שקשורה לנקודה שעובד, או שזה ערבוב לנפש? לדוגמא, עובד על להאיר את ההויה בנפש אז ירגיש גם דבקות של הוייתו בהוית ה' (כי מסוגל לכך כרגע)?
ב. מה הדרך הנכונה להקיף את הנקודה שעובד עליה בעוד כוחות שיחזקו אותה (או שמא לא להקיף בכלל), כלומר אם עובד על נקודה אז יוסיף שמחה בזה וכן ירגיש בטחון שה' יעזור לו להתחבר לנקודה וכו'?
חלק ג'
א. איך מתחבר עבודה על נקודה מסויימת עם הכוונות הרגילות של התורה ומצוות, לדוגמא, בעבודה על נקודה אם מאיר אותה בתפילה אז פוגע בריכוז בתפילה כי קשה גם לכוון את פירוש המילים וגם לכוון שמתפלל מול ה' וכו', אז איך משלבים, והאם צריך? האם יש הדרגה? איך הכל מתאחד, הרי ברור שהכל זה עבודת ה' אבל עדיין מתעסקים בהרבה פרטים?
חלק א'
א. אנחנו בתקופת השובבים ואני רואה הרבה תיקונים שנותנים מנין פלוני על תיקון חטא מסוים, מה העניין הפנימי בזה?
ב. למה זאת הדרך שהשתרשה לתיקון החטא ע"י רבותינו ולא כל כך עבודת המידות? מה מיוחד בדרך הזאת לכלל הציבור?
ג. יש את העבודה על תיקון חטא מסויים ואדם מרגיש שזה מקדם אותו, האם הוא צריך ללכת ולעשות תענית אוכל, או תענית דיבור, או תרומה לפי סכום מסוים, אע"פ שאישית הוא לא מרגיש בזה עזרה לתיקון החטא?
חלק ב'
א. בעבודה על נקודה מסויימת אדם עובר עליות וירידות, האם בעליה שהוא מרגיש יותר מחובר לנקודה שעובד עליה יכול להוסיף עוד נקודה שקשורה לנקודה שעובד, או שזה ערבוב לנפש? לדוגמא, עובד על להאיר את ההויה בנפש אז ירגיש גם דבקות של הוייתו בהוית ה' (כי מסוגל לכך כרגע)?
ב. מה הדרך הנכונה להקיף את הנקודה שעובד עליה בעוד כוחות שיחזקו אותה (או שמא לא להקיף בכלל), כלומר אם עובד על נקודה אז יוסיף שמחה בזה וכן ירגיש בטחון שה' יעזור לו להתחבר לנקודה וכו'?
חלק ג'
א. איך מתחבר עבודה על נקודה מסויימת עם הכוונות הרגילות של התורה ומצוות, לדוגמא, בעבודה על נקודה אם מאיר אותה בתפילה אז פוגע בריכוז בתפילה כי קשה גם לכוון את פירוש המילים וגם לכוון שמתפלל מול ה' וכו', אז איך משלבים, והאם צריך? האם יש הדרגה? איך הכל מתאחד, הרי ברור שהכל זה עבודת ה' אבל עדיין מתעסקים בהרבה פרטים?
תשובה:
תשובה:
חלק א.
א. כל דבר בשורש מורכב מחלקים, בבחינת כלל שיש בו פרטים. כפי חלקי הפרטים שנפגמים ע"י החטא כך מנין ימי התענית.
ב. בכללות, לעולם החיצוניות גלוי יותר והפנימיות נעלמת יותר. כן הדבר שפשט התורה גלוי יותר והסוד נעלם יותר. כן הדבר בעבודה. קיום המצות גלוי יותר, והעבודה הפנימית נעלמת יותר, כמ"ש בהקדמת חובות הלבבות. כמו כן בחלק התיקון, תיקון ע"י סיגופים חיצוני יותר וגלוי יותר, תיקון הנפש הפנימית נעלמת יותר.
ויתר על כן. התכלית להוריד את האור העליון לא רק לפנימיות הנפש אלא גם לחומר, ולשם כך לא סגי בזיכוך המדות, אלא נצרך זיכוך החומר.
ג. כן, אולם לעשות את העבודה עם נפשו הפנימית עיקר.
חלק ב.
א. כן, באופן של מעט, מתוך מודעות שזו אינה ממש עבודתו אלא מקור חיות לה.
ב. דבר זה משתנה מנפש לנפש, יש נפשות ממוקדות, ולהם אין זו הדרך. יש נפשות מתרחבות, ויש נפשות מקיפות, ולהם זה נצרך באיזון עדין.
חלק ג.
א. ברצוא ושוב יחוש שעומד לפניו ית"ש באופן ניכר וחזק, ואז פונה לכוונה של המילות, וחוזר חלילה בכל עת כפי צורכו לא לאבד את "העומד לפניו".
בכללות ככל שהאדם מתעלה הקנין בנפש מהוה תפיסה של פשיטות, כאדם הנמצא בביתו ויש פרטים רבים, אולם הם מרכיבים צורת חיים של בית ומתחבר לכולם בפשטות. הפשטות מחברת את הכל.
זאת ועוד. בכל תקופה לוקח נקודה אחת ומנסה לראות איך נקודה זו מתגלה בכל דבר, כי זה סוד האחדות שבכל דבר יש הכל. ככל שנקודה זו יותר מאירה אצלו, כן יקל עליו למצוא נקודה זו בכל דבר.
חלק א.
א. כל דבר בשורש מורכב מחלקים, בבחינת כלל שיש בו פרטים. כפי חלקי הפרטים שנפגמים ע"י החטא כך מנין ימי התענית.
ב. בכללות, לעולם החיצוניות גלוי יותר והפנימיות נעלמת יותר. כן הדבר שפשט התורה גלוי יותר והסוד נעלם יותר. כן הדבר בעבודה. קיום המצות גלוי יותר, והעבודה הפנימית נעלמת יותר, כמ"ש בהקדמת חובות הלבבות. כמו כן בחלק התיקון, תיקון ע"י סיגופים חיצוני יותר וגלוי יותר, תיקון הנפש הפנימית נעלמת יותר.
ויתר על כן. התכלית להוריד את האור העליון לא רק לפנימיות הנפש אלא גם לחומר, ולשם כך לא סגי בזיכוך המדות, אלא נצרך זיכוך החומר.
ג. כן, אולם לעשות את העבודה עם נפשו הפנימית עיקר.
חלק ב.
א. כן, באופן של מעט, מתוך מודעות שזו אינה ממש עבודתו אלא מקור חיות לה.
ב. דבר זה משתנה מנפש לנפש, יש נפשות ממוקדות, ולהם אין זו הדרך. יש נפשות מתרחבות, ויש נפשות מקיפות, ולהם זה נצרך באיזון עדין.
חלק ג.
א. ברצוא ושוב יחוש שעומד לפניו ית"ש באופן ניכר וחזק, ואז פונה לכוונה של המילות, וחוזר חלילה בכל עת כפי צורכו לא לאבד את "העומד לפניו".
בכללות ככל שהאדם מתעלה הקנין בנפש מהוה תפיסה של פשיטות, כאדם הנמצא בביתו ויש פרטים רבים, אולם הם מרכיבים צורת חיים של בית ומתחבר לכולם בפשטות. הפשטות מחברת את הכל.
זאת ועוד. בכל תקופה לוקח נקודה אחת ומנסה לראות איך נקודה זו מתגלה בכל דבר, כי זה סוד האחדות שבכל דבר יש הכל. ככל שנקודה זו יותר מאירה אצלו, כן יקל עליו למצוא נקודה זו בכל דבר.
קטגוריות
