151. הארת האור הנשמה ע”י חסימת החושים בדורנו, כיצד יחזיר אור הנשמה שנלקח הימנו [#4684]

י"ב כסלו התש"פ

שאלה:

א. רבנו נחמן כותב (תורה כ"א ח"א): בהעלותך את הנרות וכו', כי יש שכל שאדם משיג אותו ע"י הקדמות רבות והשכל הזה נקרא בשם אחור, בבחי' ויעקב בחר לו י'ה, בבחי' עיבור בלא מוחין. ויש שכל שבא לאדם בלא הקדמות, מכונה בשם קדם, בשם פנים. שפע אלוקי בחי' ישראל אשר בך אתפאר. ואומר רבנו שהתלהבות הלב נולד מחמת תנועות השכל, כך מוליד חום בלב. נמצא, ע"י שפע אלוקי שהשכל נשפע לאדם במהירות שאין צריך הקדמה, ע"י המהירות שלהבת הלב עולה תמיד מאליה. לימוד שלכשלעצמו בבחי' יעקב, עיבור, ללא מוחין, ללא חיבור לנשמה, זה טוב ויקר בעיני השם ית' בבחינת ו'דילוגו עלי אהבה'.
האם העצה בדור הזה לעשות עבודות קדש כשמירת 'שבעת הקנים' כדי לזכות לאור בהיר בבחי' שפע אלוקי שיוכל לחדור ללב ולהבעירה שתהיה השלהבת עולה מאליה תמיד, ע"מ לזכות ל'בלבבי משכן אבנה', זו עצה מעשית?
ב. מה יעשה אדם אשר זכה לאור, ללב בוער, לקשר עם הנשמה. ונלקח ממנו, והתערבבה שוב הנשמה עם הגוף בבחי' תהו ובהו וכו', כיצד עושים הפרדה, הכנעה וחיבור מחדש.

תשובה:

תשובה:
א. יסוד העצה שיש תנועה מן הנשמה לחושים, עינים, אזנים, חטם פה, מבפנים. ויש תנועה מבחוץ. וע"י ששומר פיו, חוטמו, אזנו, ועיניו, מן השפע הבא בחוץ, עי"ז מאיר אור הנשמה מבפנים.
בדור זה הסט"א משני הצדדים לא רק מן האחור כמ"ש בספר הנ"ל. ולכך יותר קשה לשמור כל חושיו. וע"מ לעשות כן נצרך לבקוע במסירות נפש לאור ההויה שבנפש, ושם גם חשך לא יחשיך בעדו.
ב. ביטול הגוף, "מבטשין ליה". אמונה תמימה. חיבור לעומק החכמה. צעקה, הן חיצונית, והן פנימית, צעק לבם אל השם. התבודדות, עד ההגעה לשקט הפנימי. בירור מדותיו.