שאלה:
א. הרב אמר בספר "דע את הרגשותיך" שהתורה ועבודה וגמ"ח הוא כנגד היסודות של רוח, אש, ומים. האם זאת נאמר שמי שהוא חלש בטבעו ביסוד הרוח שלו יש לו יותר קושי עם לימוד התורה, וכן מי שאין לו כ"כ אש, יש לו יותר קושי עם עולם העבודה ותפלה?
ב. בקשר לזה, הרב אמר שהתורה הוא ג"כ כנגד אש מים ורוח (ובעיקר רוח), אבל לא עפר. כלומר שעיקר גילויה של התורה נמצא ביסודות האש ומים ורוח, ועיקר גילויה הוא ברוח (ודברת בם, דיבור, רוח) אבל לא מצינו גילוי של התורה ע"י יסוד העפר. אבל לכאורה מצינו שהתורה הוא גילוי יסוד העפר, דהא התורה הוא קיום העולם, ועוד משום שהתורה היא עצם ההוי' שההוא ה"עפר" דקדושה?
תודה להרב.
ב. בקשר לזה, הרב אמר שהתורה הוא ג"כ כנגד אש מים ורוח (ובעיקר רוח), אבל לא עפר. כלומר שעיקר גילויה של התורה נמצא ביסודות האש ומים ורוח, ועיקר גילויה הוא ברוח (ודברת בם, דיבור, רוח) אבל לא מצינו גילוי של התורה ע"י יסוד העפר. אבל לכאורה מצינו שהתורה הוא גילוי יסוד העפר, דהא התורה הוא קיום העולם, ועוד משום שהתורה היא עצם ההוי' שההוא ה"עפר" דקדושה?
תודה להרב.
תשובה:
תשובה:
א. בכללות כן. אולם בפרטות כל דבר מורכב מאש רוח מים עפר בפרטות. ולכך הדבר יותר מורכב, ותלוי היכן חולשתו, באש שברוח, מים שברוח, רוח שברוח.
זאת ועוד. יש את עצם התורה שעיקרה רוח. אולם ע"מ לקנותה נצרך עמל וקביעות, ולשם כך נצרך פעמים יסוד העפר שממנו בא הקביעות במקום אחד. וכן נצרך תענוג שהוא יסוד המים, וכן נצרך התלהטות שהוא יסוד האש. נקטנו דוגמא בעלמא ואידך זיל גמור, כי עסק התוה"ק מורכב מחלקים רבים כגון לימוד, דיוק, חשבון, סברא, הלכה למעשה, ועוד ועוד, ובכל אחד בפרטות יש יסוד שנצרך לו.
ב. אפר, נעשה מאש – אפר. עפר נעשה משלג, ושלג נעשה ממים. ורוח כולל דבר והיפוכו – רוח – עפר. אולם עפר אינו יסוד בפועל לעצמו.
העולם נשתלשל מן התורה – אולם אינו עצמות התורה. תורה - אש, רוח, מים. עולם - עפר.
הן אמת שהתורה היא עצם ההוי"ה אולם זהו עפר דרוח, עפר דאש, עפר דמים. ובעומק זהו עפר שלמעלה מן אש רוח מים, כבחינת דוד שאמרו (מו"ק ט"ז ע"ב) ראש השלישים שמעל ג' אבות. אולם עפר בעולם דידן למטה מאש רוח מים.
ועפר תחתון זה אין לו גילוי עצמי בתורה, אלא משתלשל מן התורה.
ובלשון אחרת, תורה – כח, מצות – בפועל. תורה יסודות אש, רוח, מים, כח. עולם – מצות, פועל, שהעפר מוציא לפועל שלשת היסודות כמו שהרחיב בהגהת מהרי"ץ בתחילת נפה"ח.
והיינו שהתורה עצמה רוח מים אש, אסתכל באורייתא וברא עלמא, שזהו כח העפר, שמוציא רוח, מים, אש, לפועל, ומכח כך ישנם מצוות מעשיות שהם תולדת גילוי עפר זה.
וכנ"ל מלבד זאת יש עפר "שלמעלה" מרוח מים אש, בחינת דוד ראש השלשים למעלה משלשת אבות כמ"ש במו"ק (טז ע"ב). ומצד כך התורה היא עצם ההוי"ה, אולם עפר תחתון לא נגלה בה בעצם.
א. בכללות כן. אולם בפרטות כל דבר מורכב מאש רוח מים עפר בפרטות. ולכך הדבר יותר מורכב, ותלוי היכן חולשתו, באש שברוח, מים שברוח, רוח שברוח.
זאת ועוד. יש את עצם התורה שעיקרה רוח. אולם ע"מ לקנותה נצרך עמל וקביעות, ולשם כך נצרך פעמים יסוד העפר שממנו בא הקביעות במקום אחד. וכן נצרך תענוג שהוא יסוד המים, וכן נצרך התלהטות שהוא יסוד האש. נקטנו דוגמא בעלמא ואידך זיל גמור, כי עסק התוה"ק מורכב מחלקים רבים כגון לימוד, דיוק, חשבון, סברא, הלכה למעשה, ועוד ועוד, ובכל אחד בפרטות יש יסוד שנצרך לו.
ב. אפר, נעשה מאש – אפר. עפר נעשה משלג, ושלג נעשה ממים. ורוח כולל דבר והיפוכו – רוח – עפר. אולם עפר אינו יסוד בפועל לעצמו.
העולם נשתלשל מן התורה – אולם אינו עצמות התורה. תורה - אש, רוח, מים. עולם - עפר.
הן אמת שהתורה היא עצם ההוי"ה אולם זהו עפר דרוח, עפר דאש, עפר דמים. ובעומק זהו עפר שלמעלה מן אש רוח מים, כבחינת דוד שאמרו (מו"ק ט"ז ע"ב) ראש השלישים שמעל ג' אבות. אולם עפר בעולם דידן למטה מאש רוח מים.
ועפר תחתון זה אין לו גילוי עצמי בתורה, אלא משתלשל מן התורה.
ובלשון אחרת, תורה – כח, מצות – בפועל. תורה יסודות אש, רוח, מים, כח. עולם – מצות, פועל, שהעפר מוציא לפועל שלשת היסודות כמו שהרחיב בהגהת מהרי"ץ בתחילת נפה"ח.
והיינו שהתורה עצמה רוח מים אש, אסתכל באורייתא וברא עלמא, שזהו כח העפר, שמוציא רוח, מים, אש, לפועל, ומכח כך ישנם מצוות מעשיות שהם תולדת גילוי עפר זה.
וכנ"ל מלבד זאת יש עפר "שלמעלה" מרוח מים אש, בחינת דוד ראש השלשים למעלה משלשת אבות כמ"ש במו"ק (טז ע"ב). ומצד כך התורה היא עצם ההוי"ה, אולם עפר תחתון לא נגלה בה בעצם.
קטגוריות
