שאלה:
שלום כבוד הרב. אני אברך בן ארבעים ואחד, גדלתי בבית חרדי (בחו"ל) וכל ימי גדלתי בישיבות, והשקעתי הרבה בלימוד התורה ובחיפוש הדרך הנכונה ברוחניות. לדאבוני אני מתמודד כל הזמן עם ספקות באמונה, דהיינו או שאלות שמציקות או פשוט חוסר אמונה וחוסר ישוב הדעת עם האמונה. וגם חוסר קשר עם השי"ת והתורה. מה יכול להיות השורש והסיבה לכך (ברצוני להדגיש שאני משקיע הרבה בשמירת עיניים וכו' כך שלא נראה שזהו שורש הבעיה)? ואיך אני יכול להתגבר על זה?
תודה רבה.
תודה רבה.
תשובה:
תשובה:
א. כדאי להזדכך מעט, לפחות מחיבור לחומר של היתר.
ב. לשוח עם קונו בכל עת מצוא, כבן אל אב.
ג. לצעוק לקב"ה מהמקום היותר עמוק שבתוכך שניתן, שיסלק את הערפול.
ד. לקחת נושא בתוה"ק שהכי קרוב לשכל וללב, ולעסוק בו.
ה. להיטיב בכל יום לבריות, לפחות הטבה קטנה, מעומק הלב.
ו. שהמחשבה תהא עסוקה כמעט בכל עת או בתוה"ק או בדרך להיטיב לזולתו.
ז. להתבונן פעם בשבוע בקטנות הנפש ושאין ביכולתה להכריע בשאלות עמוקות אלו, אלא עלי לסמוך על האבות הקדושים, משה רבינו, וכל חכמי הדורות.
א. כדאי להזדכך מעט, לפחות מחיבור לחומר של היתר.
ב. לשוח עם קונו בכל עת מצוא, כבן אל אב.
ג. לצעוק לקב"ה מהמקום היותר עמוק שבתוכך שניתן, שיסלק את הערפול.
ד. לקחת נושא בתוה"ק שהכי קרוב לשכל וללב, ולעסוק בו.
ה. להיטיב בכל יום לבריות, לפחות הטבה קטנה, מעומק הלב.
ו. שהמחשבה תהא עסוקה כמעט בכל עת או בתוה"ק או בדרך להיטיב לזולתו.
ז. להתבונן פעם בשבוע בקטנות הנפש ושאין ביכולתה להכריע בשאלות עמוקות אלו, אלא עלי לסמוך על האבות הקדושים, משה רבינו, וכל חכמי הדורות.
קטגוריות
