שאלה:
שלום הרב, באמתחתי מספר שאלות שצובר אני אותן במשך שנים ארוכות מאוד - מילדות. בכדי לצמצמם ולא להאריך, לא אשאל את כולן באחת, אלא אתהלכה לאיטי - שאלה שאלה. בעזרת ה' אני מאמין שאקבל מענה.
שאלתי היא: עם ישראל לאחר המעמד בסיני, חטאו בחטא חמור כ"כ - חטא העגל. הדרך היא נאמנות דוקא בעת שלא חשים את הבורא. האם התנ"ך שמתחיל מקרבה שאין ממנה, לא מציג תמונה כה אנושית זו - של ריחוק מהבורא? האבות הקרובים כ"כ לבורא, ואז משה וישראל, ואז חטא דור המדבר - ששם כבר ההתגלות איננה באותה העוצמה והאופן והתדירות, ואז יהושע ואז שאר הספרים עד עזרא.
שאלתי היא: עם ישראל לאחר המעמד בסיני, חטאו בחטא חמור כ"כ - חטא העגל. הדרך היא נאמנות דוקא בעת שלא חשים את הבורא. האם התנ"ך שמתחיל מקרבה שאין ממנה, לא מציג תמונה כה אנושית זו - של ריחוק מהבורא? האבות הקרובים כ"כ לבורא, ואז משה וישראל, ואז חטא דור המדבר - ששם כבר ההתגלות איננה באותה העוצמה והאופן והתדירות, ואז יהושע ואז שאר הספרים עד עזרא.
תשובה:
תשובה: מצד האדם נאמר: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", ומצדו יתברך שמו נאמר הן בקדושיו לא יאמין. כי כל זמן היות האדם נמצא בעולם הזה הוא בנסיון פנים ואחור, כמ"ש המסילת ישרים. ורק לעוה"ב שיבולע היצר הרע, תקבע המדרגה ולא יהיה אפשרות ליפול לאחור.
עבודת האדם להיות נאמן לבוראו בכל עת, בין בזמן שהוא חש בו בין אם לאו. ולעתיד לבוא האדם יחוש את בוראו תדיר. ומעין כך בעוה"ז אפשר לו לאדם לחוש את בוראו במקצת, איש איש לפי ערכו ולפי גילוי אור נשמתו בקרבו.
ולפיכך כאן בעוה"ז שאדם נמצא נשמה בגוף, מצד ההלבשה בגוף ישנו הסתר, ואזי עבודתו קבלת עולו יתברך שמו, במעשה הרגשה דיבור, ומחשבה ורצון. ומאידך במקביל עבודתו לבקוע לאור נשמתו ולחוש את קרבתו. אולם דייקא במקביל. ושורשם מחד קבלת עול ומאידך תענוג. ולפיכך אין הצורה השלמה או זה או זה, אלא גם זה וגם זה, ויחדיו דייקא, כי כל אחד לעצמו הוא פלגא, המביא לסכנות רבות, שחלקם נתבארו בשאלה.
עבודת האדם להיות נאמן לבוראו בכל עת, בין בזמן שהוא חש בו בין אם לאו. ולעתיד לבוא האדם יחוש את בוראו תדיר. ומעין כך בעוה"ז אפשר לו לאדם לחוש את בוראו במקצת, איש איש לפי ערכו ולפי גילוי אור נשמתו בקרבו.
ולפיכך כאן בעוה"ז שאדם נמצא נשמה בגוף, מצד ההלבשה בגוף ישנו הסתר, ואזי עבודתו קבלת עולו יתברך שמו, במעשה הרגשה דיבור, ומחשבה ורצון. ומאידך במקביל עבודתו לבקוע לאור נשמתו ולחוש את קרבתו. אולם דייקא במקביל. ושורשם מחד קבלת עול ומאידך תענוג. ולפיכך אין הצורה השלמה או זה או זה, אלא גם זה וגם זה, ויחדיו דייקא, כי כל אחד לעצמו הוא פלגא, המביא לסכנות רבות, שחלקם נתבארו בשאלה.
קטגוריות
