שאלה:
במ"ש (&) שיש בחירה של כל עת, כגון לעסוק בת"ת. מהו ביאורו.
תשובה:
תשובה: בכל עת הבחירה באדם לחשוב כרצונו (כל אחד לפי רוחב הבחירה שלו). ויש שבחירתו האם לחשוב בדברי תורה אם לאו, ויש שבחירתו כמה ריכוז משקיע במחשבותיו. והוא בחינת נסיון באיכות. ובחירה זו שייכת אצל אדם בכל עת. אולם לרוב בנ"א אסור להתרכז בענין זה בכל עת ממש, כי זה מסוגל להביא את האדם לידי לחץ פנימי, והיא תביעה שלמעלה ממדרגתו (זולת ליחידי סגולה).
אלא שבאופן כללי צריך להרגיל עצמו לחדד את מידת הריכוז הפנימי של השכל והלב, שיהיה מחובר רק לדבר שעוסק בו, וימצא את כוחות נפשו בענין זה. וזו היתה מידתו של מרן החזו"א, שריכז כל כוחותיו בעיון יגיעת התוה"ק. אלא שהוא ז"ל נתברך בכח רב ממנו ית"ש, ואדם מן השורה שיתנהג כמותו יבוא לידי שבר. אלא שצריך להרגיל כל אחד את עצמו לפי כוחותיו לדבק כל חלקי נפשו בנקודה שבה עסוק. דבר זה אינו בא ע"י מלחמה, אלא ע"י הרגל, שבכל עת שמחשבתו פונה מן הענין שעסוק בו וחש בפניה זו, מחזיר מחשבתו לענין הראשון. אולם לא במתח, אלא מתוך רוגע, כאדם שמסקל אצבעו מהכא להתם.
אלא שבאופן כללי צריך להרגיל עצמו לחדד את מידת הריכוז הפנימי של השכל והלב, שיהיה מחובר רק לדבר שעוסק בו, וימצא את כוחות נפשו בענין זה. וזו היתה מידתו של מרן החזו"א, שריכז כל כוחותיו בעיון יגיעת התוה"ק. אלא שהוא ז"ל נתברך בכח רב ממנו ית"ש, ואדם מן השורה שיתנהג כמותו יבוא לידי שבר. אלא שצריך להרגיל כל אחד את עצמו לפי כוחותיו לדבק כל חלקי נפשו בנקודה שבה עסוק. דבר זה אינו בא ע"י מלחמה, אלא ע"י הרגל, שבכל עת שמחשבתו פונה מן הענין שעסוק בו וחש בפניה זו, מחזיר מחשבתו לענין הראשון. אולם לא במתח, אלא מתוך רוגע, כאדם שמסקל אצבעו מהכא להתם.
קטגוריות
