שאלה:
בעניין התבודדות, אני טיפוס שאוהבת להיות לבד. כך גדלתי. אין לי בעיות חברתיות. הבעיה: אני עקרת בית, אם לילדים וסועדת את אמי החולה שגרה איתנו. יוצא מזה שאין לי כמעט אף פעם זמן להיות לבד עם עצמי, בשקט שלי, בפרטיות שלי, בלי צורך להקשיב למישהו או לענות למישהו. יש מסביבי כל הזמן אנשים מבוקר עד ערב. מרגישה שאין לי מנוחה נפשית בכלל בגלל שאין לי את הזמן לבד. כבוד הרב, בהנחה שזו עובדה שאין לה פתרון טכני. איזו עבודה פנימית עלי לבצע בדי לזכות למנוחת נפשי?
תשובה:
תשובה: א. בודאי אפשר למצוא ולו זמן מועט לבד ממש. "גם בשאלתכם נכתב אין לי כמעט זמן להיות לבד עם עצמי". אולם מעט יש.
ב. ללמוד להכנס פנימה אל תוך הנפש ואזי אף כאשר נמצאים עם בני אדם, זהו לבד. כמו שכתוב בחובות הלבבות. אולם לשם כך נצרך זמן של "לבד".
ב. ללמוד להכנס פנימה אל תוך הנפש ואזי אף כאשר נמצאים עם בני אדם, זהו לבד. כמו שכתוב בחובות הלבבות. אולם לשם כך נצרך זמן של "לבד".
קטגוריות
