שאלה:
אדם שהוא "תמים" בטבעו, כגון שאין לו ידיעה מספיקה על הרע הנמצא בעולם, והוא רוצה להישאר בתוך מבט של תמימות שהעולם הזה הוא עולם טוב, וכשהוא נמצא בין אנשים הוא רוצה להאמין שכל אנשים בעולם הם טובים, וכו', ואינו רוצה כלל לחשוב על הרע שנמצא בעולם – ואיש כזה הוא יכול להיות ניזוק ע"י ה"גנבים הרובוטיים" שמתקשרים אל בנ"א ע"י טלפונים ופלאפונים, וכו' – איך אדם כזה יכול לאזן עצמו, שלא ליפול לתמימות דקלקול, ובאופן שלא יאבד את תמימותו הטבעית? ובפרט למה שאמר הרב בדרשה על ענין ה"תמימות" שכל אדם בדור הזה צריך לחזור אל תמימות הנפש, מקום שאין בו רע כלל?
תשובה:
תשובה:
יתבונן בכל יום בדבר רע קטן אחד שיש בעולם. ולפני ואחרי התבוננות זו יחזק את תמימותו העמוקה. נמצא שסדר עבודתו כך. תמימות, התבוננות קטנה ברע, תמימות. ועי"ז קובע נפשו בתמימות ומתוכה מתבונן בנקודת רע. ויתר על כן, יחפש נקודת טוב שגנוזה בכל רע, וכן ילמד זכות (בגדרי הדין כמבואר בח"ח) על רע זה, באופן הניתן.
יתבונן בכל יום בדבר רע קטן אחד שיש בעולם. ולפני ואחרי התבוננות זו יחזק את תמימותו העמוקה. נמצא שסדר עבודתו כך. תמימות, התבוננות קטנה ברע, תמימות. ועי"ז קובע נפשו בתמימות ומתוכה מתבונן בנקודת רע. ויתר על כן, יחפש נקודת טוב שגנוזה בכל רע, וכן ילמד זכות (בגדרי הדין כמבואר בח"ח) על רע זה, באופן הניתן.
קטגוריות
