שאלה:
תודה רבה על עצם הזכות לקבל תשובות מהרב. ובמיוחד על התשובה הקודמת שהרב ביאר ענין הוידוי וז”ל: “כל הבריאה נבראה בכ”ב אותיות, וכל דבר מורכב מאותיות שמהם נברא. ולפיכך כאשר האדם חוטא מפיל את האותיות הללו, ולכך כאשר שב בתשובה ואומר וידוי, והיינו להעלות את האותיות שנפלו”. עכל”ק.
נפשי בשאלתי להבין יותר את הדברים. א. מה הפירוש ‘מפיל את האותיות’. וכיצד מעלים אותם ע”י הוידוי. והאם הפגם באותיות ובנפשו של האדם חד הם. ב. מה העבודה שבלב הצריכה להתלוות לאמירת הוידוי לפ”ז.
תשובה:
א. עיין בספר חמדת ימים (יוה"כ פ"ב), וז"ל, "אכן הנכון בכל נוסח וידוי חטאים להתוודות על סדר א"ב, מפני שעל ידי כ"ב אותיות נבראו כל העולמות, כדפירש בספר יצירה, וע"י העון כל העולמות נפגמים, ולכך אנו מתוודים לעולם על סדר א"ב". וזהו נפילת האותיות, נפילת העולמות, שפנימיותם אותיות.
ועיין בנפש החיים (ש"ד, פל"ב), וז"ל, "ולכך תקנו הראשונים ז"ל נוסח הוידוי ע"פ סדר הכ"ב אותיות, כדי לעורר שורש העליון של נפשו אשר היא מקושרת ונאחזת בתוה"ק לטהרה ולקדשה". וזהו התיקון בוידוי שעל ידו מעלים את האותיות וקושרים אותם לשורשם בתוה"ק. עליית האותיות של נפשו ועליית האותיות של העולמות ששורשם אחד. ומעין דברי הנפש החיים נתבאר בספר חסד לאברהם (מעין ד, נהר לז), וז"ל, "ולזה הוידוי באותיות אלפ"א בית"א לטהר הכ"ב אותיות התורה הפגומין".
ב. ההבנה בפרטות יותר נתבארה בקיצור הכוונות לרמח"ל, סדר ערב יוה"כ, וז"ל, והנה וידוי אשמנו הוא בסוד הכ"ב אותיות, והם קלקולי תיקון האותיות ומרכבותיהם.
אשמנו: הוא סוד חרבן הנהר, ור"ל שהשפע אינו נמשך בסוד אש"ם, כמ"ש שמו שמים.
בגדנו: הוא סוד "בגדה יהודה", והיינו המשכת היסוד לערלה.
גזלנו: עושק הניצוצות של הקדושה ביד הסט"א.
דברנו דופי: פגם יסוד נוק'.
העוינו: הוא סוד עיוות הדרכים ההולכים אל המשרתים.
והרשענו: חוזק הסט"א.
זדנו: חוזק עמלק הנקרא זדון.
חמסנו: המשכת התורה לחוץ.
טפלנו שקר: כיסוי השקר על כל הבריאה.
יעצנו רע: הגעת הפגם לאמא, שהיא נקראת עצת ה'.
כזבנו: כגון קלקול כח התיקון, והנה הכזב גורם שהתפלה אינה מתקבלת, כי הדברים שאינם ראוים הנאמרים בפה, מחלישים גם הדברים הטובים היוצאים ממנה.
לצנו: חסרון התשובה, כי הליצנות גורם כך שלא יבא האדם לידי הכנעה.
מרדנו: זהו סוד המרידה, והינו שמה שהמעשים הטובים מחזיקים סדרי המאורות בתיקונם, העוונות גורמים אדרבא קלקול כל הסדר, שאין היכר עוד בין תחתון לעליון, בסוד "בת קמה באמה", ור"ל שאין נתקנים העליונים מן התחתונים.
נאצנו: הוא סוד הרחקת הנשמה מן השורש.
סררנו: התערבות הרע בה.
עוינו: לכתה באורחות הסט"א.
פשענו: שהגיעו הדברים להיות בלי תיקון, בסוד "פשע".
צררנו: נגד הקדושה.
קשינו עורף: התחבר הסט"א מכח ערף.
רשענו: שנעשה מרכבה לסט"א.
שחתנו – תעבנו: חוזק הסט"א ממה שמקבל מ"ב הנקודות, פנים ואחור, פנים בסוד השחתת זרע, ואחור בסוד תועבה.
תעינו: בסוד עבודה זרה, שעולים לקדושה בלי תיקון, בסוד כמתעתע.
וצריך כל אדם למצוא בנפשו ולו נקודה אחת מכל אלו בפרטות, ולשוב עליה מעומקא דלבא.
קטגוריות
