שאלה:
בפרשת תולדות השבוע, 25:26 - מספרת כי יצחק היה בן 60 כאשר נולדו התאומים. רש"י מספר שהוא היה בן 40 כשהוא התחתן עם רבקה והיא הייתה בת 3. הוא חיכה 10 שנים עד שהיא הייתה בת 13 ויכולה להיכנס להריון. במשך 10 השנים הבאות הוא צפה והימטין - קיווה וחיכה שתיכנס להריון. לאחר מכן, כשראה שהיא לא נכנסת להיריון והיא הייתה עקרה - רק אז הוא התחיל להתפלל. מדוע הוא לא התפלל במשך 10 השנים השנייה (רבקה בגיל 13 - 23)? האם עלינו רק לסמוך שהשם ייתן לנו את מה שאנחנו צריכים אם יש אמצעי 'טבעי' שהוא יתקיים ויתפלל רק כשאנחנו באמת צריכים נס? תודה
תשובה:
בודאי שיש להתפלל בכל מצב בתחלתו ממש. ואף יצחק עשה כן. אולם לאחר מכן הוסיף יותר בתפלה מפני שנצרך הארה גדולה יותר, כמ"ש "ויעתר", ופירש"י הרבה והפציר בתפלה. ועיין ב"ר, סג, ה, ובגור אריה שם.
קטגוריות
