שאלה:
שלום הרב,
תודה רבה לרב על הכל, אשמח לעזרה בשאלה:
אשמח לאימות לגבי מהות התפילה.
תקציר קצר ממה שאני מבין, שממנה מגיעה ההבנה לגבי מהות התפילה.
אור אינסוף הוא התפשטותו מעצמותו יתברך. באינסוף אין לנו השגה הכל שם אחד אבל בכל זאת הוא יצא בשם בפני עצמו מפני שיש שוני מעצמות הבורא, השוני הוא שעצם זה שהוא נקרא אור יש שם כלי יש גילוי, אבל הכלי לא עושה גבול ועל כן נקרא אור אינסוף, שלא עושה גבול, זאת אומרת הכלי בטל באור ואחד איתו שאת זה אנחנו לא מסוגלים לתפוס ולכן אין מציאות כי הכלי והאור אחד. העולמות התחתונים כבר מתחילים לגלות חלקי מציאויות עד לעולם שלנו החומרי שבו הנבראים מגלים חלקי מציאויות באופן חושי, איזה מציאויות הם מגלים? את כל מה שכלול באינסוף בפוטנציאל כביכול (שלמות פעולותיו שמותיו וכינויו), זאת אומרת אנחנו סה"כ כלים לגילוי מציאויות.
ולכן דרך תורה או דרך ייסורים זה לא מציאויות שונות אלא מציאות אחת שהשאלה היא איך המגלה חווה אותה, כל המציאויות חייבות להתגלות ולכן הייסורים תלויים בהזדהות המגלה עם המציאות שהוא מגלה שזו בעצם הבחירה, הזיהוי.
במידה והרקע עד כאן נכון, פנימיות כל התפילות כולן בסוף מגיע להתקשרות לבורא למקום שאנו חווים את הכל מנקודת המבט כביכול שלו, זאת אומרת המהות הפנימית של כל התפילות היא אי הזדהות עם עצמנו? ותפילת שמונה לדוגמא היא הלבשה וביטוי על הבקשה הפנימית של אי ההזדהות עם האני?
תודה רבה רבה לרב.
תשובה:
התפלה כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ובתפלת שמו"ע שם אנו פותחים בה' שפתי תפתח, והיינו שהוא מעין שכינה מדברת מתוך גרונו, ולכך אין בקשות על הפרט אלא על הכלל, חננו, השיבנו וכדו'.
ולכך הבקשות הם במבט של כלל, כלל ישראל, ולא במבט של פרט, וזהו אי הזדהות עם האני הפרטי והזדהות עם הכלל.
קטגוריות
