שאלה:
א. בענין האמונה על העתיד, שלכאורה סותרת לבחירה. דבשלמא על העבר אנו מצווים להאמין שכל מה שנעשה הוא ממנו ית', אבל ביחס לעתיד אם יאמין הרי הוא שולל את הבחירה.
ב. כיצד יאחז האדם בידיעה שהוא ית"ש פועל הכל, מבלי שיגרום לו רפיון בעבודה שמצד הבחירה, כי סוף סוף ההתבוננות בידיעה היא שלילת הבחירה?
ג. מהו שאמרו "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", מהי בחירה זו, ומה הפירוש שאינה בידי שמים?
ד. לישב הנהגות חז"ל ביחס לתפיסת הידיעה, ולדוגמא מה שמצינו בבכורות (לא,ב): "רבי אידי סרסיה דרב ששת הוה, שמעה מיניה, אזל אמרה בי מדרשא ולא אמרה משמיה. שמע רב ששת איקפד, אמר מאן דעקיץ ליעקציה עקרבא. ורב ששת מאי נפקא ליה מינה, דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהילים סא) אגורה באהלך עולמים וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים, אלא אמר דוד רבונו של עולם יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה, דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר". ולכאורה במבט של ידיעה אין מקום לקפידא, שלעולם לא יוכל האדם לחסר שכרו המוכן לחבירו.
ב. כיצד יאחז האדם בידיעה שהוא ית"ש פועל הכל, מבלי שיגרום לו רפיון בעבודה שמצד הבחירה, כי סוף סוף ההתבוננות בידיעה היא שלילת הבחירה?
ג. מהו שאמרו "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", מהי בחירה זו, ומה הפירוש שאינה בידי שמים?
ד. לישב הנהגות חז"ל ביחס לתפיסת הידיעה, ולדוגמא מה שמצינו בבכורות (לא,ב): "רבי אידי סרסיה דרב ששת הוה, שמעה מיניה, אזל אמרה בי מדרשא ולא אמרה משמיה. שמע רב ששת איקפד, אמר מאן דעקיץ ליעקציה עקרבא. ורב ששת מאי נפקא ליה מינה, דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהילים סא) אגורה באהלך עולמים וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים, אלא אמר דוד רבונו של עולם יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה, דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר". ולכאורה במבט של ידיעה אין מקום לקפידא, שלעולם לא יוכל האדם לחסר שכרו המוכן לחבירו.
תשובה:
א. לשאלה זו יש כמה פנים של תשובות. אולם נשיב לפי נוסח השאלה. אפשר לעיין בספר להב אש – ערך ידיעה ובחירה בהרחבה.
יש זמן. ויש מעל הזמן, כלומר יחוד עבר הווה ועתיד - הויה אחת. ואם על העבר הנך מבין כדבריך, אפשר כבר להבין גם על העתיד.
ובלשון אחר: יש הנהגת היחוד ויש הנהגת המשפט כמ"ש בספר דעת תבונות, ועל האדם להאמין בהנהגת היחוד אף שסותרת לבחירה, וזו שאלת ידיעה ובחירה. ובתחילה על האדם לדבק עצמו מצד החכמה והעבודה בפועל בבחירה, ומצד האמונה (בענין הנ"ל) בידיעה, ויש מקום בנפש גם לבחירה וגם לידיעה. כמ"ש בשפת אמת לפורים, שאין מגלים את הידיעה לנפש האדם אלא א"כ לא יפגם מכך כח הבחירה בנפשו. וכאשר הבחירה היא אור פנימי, והידיעה אור מקיף, נעשה אצלו סתירה ושואל שאלת סתירת ידיעה ובחירה.
ב. בתחילה, אזי אדם מרגיש את הבחירה ומאמין בידיעה. ולאחר העמקה, אדם משיג את הידיעה, ורק בשעת נסיון חש את הבחירה, כי נסתלקו המוחין, ואזי אינו יכול לחשוב בבירור על הידיעה.
ובכל עת על האדם להאמין, אמונה דיקא, בבחירה, שהרי הקב"ה כתב בתורתו "ובחרת בחיים", והרי שיש בחירה. נמצא שחי עם שניהם, עם השגה של ידיעה, ועם אמונה בבחירה. ולכך, אף שאינו מבין כיצד לישב סתירה זו, מ"מ מאמין, אמונה דיקא, שיש בחירה. ולכן, אף שבשכלו אין נראה לו שיש בחירה, צריך להאמין בכך (יש בחירה של כל עת, כגון לעסוק בת"ת ואכמ"ל). ובמדרגה זו הן הידיעה והן הבחירה הם אמונה חושית.
ועומקם של דברים הם, שתפקיד הידיעה ענינו לקשר את האדם לקב"ה בכל עת ומכל מצב, ולבטל את ה"אני" שחש שהוא הפועל. וכן לסלק את כח הספק שבנפש, שהרי מכיון שמאמין שהוא ית"ש הפועל - אין מקום לספק.
ולעומת זאת, תפקיד הבחירה הוא סוד עולם העבודה, וצריך להאמין ש"אני" פועל, אני דיקא. וצריך לאחוז בשניהם, גם בידיעה וגם בבחירה. ובכל ענין יש לחברו לבחינה השייכת לו, ולא להפך היוצרות ח"ו, שזהו חורבן כל העולמות. כאשר זוכה האדם לעלות למעלה מן הידיעה ולמעלה מן הבחירה, לעולם התמימות, שם הדברים מתיישבים בלבו. ושם מתגלה שהבחירה היא בבחינת ניצוץ בורא בנברא, שמכח בחירתו של הקב"ה מתגלה ניצוץ ממנו ונעשה כח בחירה לנברא.
ג. יראת שמים ענינו קבלת עול מלכות שמים, והוא שעבוד כח הבחירה לקב"ה, לידיעה. וכמ"ש ר' ירוחם והובא במכתב מאליהו, שעבודת האדם לאחר שקנה את מדרגת הבחירה, לשלול הבחירה ממנו בכל מדרגה שנמצא, ולדבק עצמו לידיעה, ואזי מקבל בחינת בחירה עליונה יותר, וכן חוזר חלילה. והרי שקבלת העול בעומק, הוא הפנמת האמת שהנני מובל ומונהג בידו ית"ש לגמרי, ואין לי שום אפשרות רצונית, וזהו קבלת העול המוחלטת, והיא הנקראת יראת שמים שלמה. למטה מכך כמובן, יש את המושג יראת שמים כפשוטו, שמשעבד רצונו לרצון בוראו.
ד. כל מקרה צריך ביאור לגופו. ובדוגמא שנקטת, הכעס אינו מצד ה"אני" שדואג לעצמו, אלא על שמנע עצמו מעשות חסד. והרי שכעס על כך שביטל מרעהו חסד, שבעומק זהו אכזריות (ובאופן כללי צריך להסתכל על חז"ל במבט שלמעלה מעולם של "אני" הפרטי). ובחינת כעס הנ"ל, הוא מ"ש חז"ל שצריך להראות כעס בתוך ביתו, והוא כעס דקדושה.
יש זמן. ויש מעל הזמן, כלומר יחוד עבר הווה ועתיד - הויה אחת. ואם על העבר הנך מבין כדבריך, אפשר כבר להבין גם על העתיד.
ובלשון אחר: יש הנהגת היחוד ויש הנהגת המשפט כמ"ש בספר דעת תבונות, ועל האדם להאמין בהנהגת היחוד אף שסותרת לבחירה, וזו שאלת ידיעה ובחירה. ובתחילה על האדם לדבק עצמו מצד החכמה והעבודה בפועל בבחירה, ומצד האמונה (בענין הנ"ל) בידיעה, ויש מקום בנפש גם לבחירה וגם לידיעה. כמ"ש בשפת אמת לפורים, שאין מגלים את הידיעה לנפש האדם אלא א"כ לא יפגם מכך כח הבחירה בנפשו. וכאשר הבחירה היא אור פנימי, והידיעה אור מקיף, נעשה אצלו סתירה ושואל שאלת סתירת ידיעה ובחירה.
ב. בתחילה, אזי אדם מרגיש את הבחירה ומאמין בידיעה. ולאחר העמקה, אדם משיג את הידיעה, ורק בשעת נסיון חש את הבחירה, כי נסתלקו המוחין, ואזי אינו יכול לחשוב בבירור על הידיעה.
ובכל עת על האדם להאמין, אמונה דיקא, בבחירה, שהרי הקב"ה כתב בתורתו "ובחרת בחיים", והרי שיש בחירה. נמצא שחי עם שניהם, עם השגה של ידיעה, ועם אמונה בבחירה. ולכך, אף שאינו מבין כיצד לישב סתירה זו, מ"מ מאמין, אמונה דיקא, שיש בחירה. ולכן, אף שבשכלו אין נראה לו שיש בחירה, צריך להאמין בכך (יש בחירה של כל עת, כגון לעסוק בת"ת ואכמ"ל). ובמדרגה זו הן הידיעה והן הבחירה הם אמונה חושית.
ועומקם של דברים הם, שתפקיד הידיעה ענינו לקשר את האדם לקב"ה בכל עת ומכל מצב, ולבטל את ה"אני" שחש שהוא הפועל. וכן לסלק את כח הספק שבנפש, שהרי מכיון שמאמין שהוא ית"ש הפועל - אין מקום לספק.
ולעומת זאת, תפקיד הבחירה הוא סוד עולם העבודה, וצריך להאמין ש"אני" פועל, אני דיקא. וצריך לאחוז בשניהם, גם בידיעה וגם בבחירה. ובכל ענין יש לחברו לבחינה השייכת לו, ולא להפך היוצרות ח"ו, שזהו חורבן כל העולמות. כאשר זוכה האדם לעלות למעלה מן הידיעה ולמעלה מן הבחירה, לעולם התמימות, שם הדברים מתיישבים בלבו. ושם מתגלה שהבחירה היא בבחינת ניצוץ בורא בנברא, שמכח בחירתו של הקב"ה מתגלה ניצוץ ממנו ונעשה כח בחירה לנברא.
ג. יראת שמים ענינו קבלת עול מלכות שמים, והוא שעבוד כח הבחירה לקב"ה, לידיעה. וכמ"ש ר' ירוחם והובא במכתב מאליהו, שעבודת האדם לאחר שקנה את מדרגת הבחירה, לשלול הבחירה ממנו בכל מדרגה שנמצא, ולדבק עצמו לידיעה, ואזי מקבל בחינת בחירה עליונה יותר, וכן חוזר חלילה. והרי שקבלת העול בעומק, הוא הפנמת האמת שהנני מובל ומונהג בידו ית"ש לגמרי, ואין לי שום אפשרות רצונית, וזהו קבלת העול המוחלטת, והיא הנקראת יראת שמים שלמה. למטה מכך כמובן, יש את המושג יראת שמים כפשוטו, שמשעבד רצונו לרצון בוראו.
ד. כל מקרה צריך ביאור לגופו. ובדוגמא שנקטת, הכעס אינו מצד ה"אני" שדואג לעצמו, אלא על שמנע עצמו מעשות חסד. והרי שכעס על כך שביטל מרעהו חסד, שבעומק זהו אכזריות (ובאופן כללי צריך להסתכל על חז"ל במבט שלמעלה מעולם של "אני" הפרטי). ובחינת כעס הנ"ל, הוא מ"ש חז"ל שצריך להראות כעס בתוך ביתו, והוא כעס דקדושה.
קטגוריות
