שאלה:
א. עוד בענין התפילה והידיעה שנתברר במכתב הקודם. האם התפילה סותרת לידיעה גם מצד כך שהיא פועלת בעולמות העליונים כידוע, משא"כ הידיעה שאין פועל מלבדו ית'?
ב. במה שנתבאר במכתב הקודם (שם) שאין התפילה על האני הפרטי וכו'. אם הכוונה לשלול כוונה פרטית דוקא, אבל כוונה כללית כלפי הכלל - יש לה מקום, אף אם מכוון כפשט המילות כפי שהלבישו לנו חז"ל?
ג. במה שאמרו בגמרא (ע"ז ח,א): "אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים", וכן נפסק בשו"ע (סימן קיט). ולכאו' הוא כונה פרטית ממש.
ד. עוד בענין התפילות הפרטיות, אם הוא מחובת ההשתדלות, והממעט בהשתדלות - ימעט גם בזה, או שמא אינו ענין להשתדלות כלל, רק שמחויב לשפוך שיח על צרכיו בכל עת?
ה. במש"כ במכתב הקודם (&) בענין ההשתדלות בגשמיות, שעל האדם למעט בהדרגה מן השתדלות זו. כיצד יבחין האדם מהי מדרגתו, כדי שידע למעט בהשתדלות שלפניו?
ב. במה שנתבאר במכתב הקודם (שם) שאין התפילה על האני הפרטי וכו'. אם הכוונה לשלול כוונה פרטית דוקא, אבל כוונה כללית כלפי הכלל - יש לה מקום, אף אם מכוון כפשט המילות כפי שהלבישו לנו חז"ל?
ג. במה שאמרו בגמרא (ע"ז ח,א): "אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים", וכן נפסק בשו"ע (סימן קיט). ולכאו' הוא כונה פרטית ממש.
ד. עוד בענין התפילות הפרטיות, אם הוא מחובת ההשתדלות, והממעט בהשתדלות - ימעט גם בזה, או שמא אינו ענין להשתדלות כלל, רק שמחויב לשפוך שיח על צרכיו בכל עת?
ה. במש"כ במכתב הקודם (&) בענין ההשתדלות בגשמיות, שעל האדם למעט בהדרגה מן השתדלות זו. כיצד יבחין האדם מהי מדרגתו, כדי שידע למעט בהשתדלות שלפניו?
תשובה:
א. ענין הידיעה אינו שאין פעולה, אלא ענינו שה"אני" אינו "פועל", אלא "מופעל" על ידו ית"ש. והרי שהתפילה פועלת בעולמות העליונים מ"מ, אלא שלפי מבט הבחירה "אני" פועל זאת, ולפי מבט הידיעה השי"ת פועל זאת.
והבן, שלפי מבט הידיעה אף התפילה מכלל הידיעה היא - בחירה של הקב"ה [ובדקות יש בחירה בידיעה שבחר בצד אחד. ויש ידיעה שבידיעה, שמעיקרא יש רק אופן אחד]. אולם בערכנו התפילה מכלל הבחירה היא, זולת אצל יחידי סגולה ממש ששכינה מדברת מתוך גרונם ממש כמשה רע"ה. וזו תפילה שאינה נובעת מן הרצון הפרטי שלי לשנות, אלא כביכול מונעת מרצונו ית"ש.
ב. עיקר תפילת העמידה היא באצילות כנודע, ושם אין שייך גשם כלל, ומה שייך לכוון על גשמיות ממש. מ"מ אל לו לאדם לקפוץ ממדרגתו, ועליו לכוון כפי ערך מדרגתו (ופנימיות הדברים שיש אבי"ע דאבי"ע, והרי שמתפלל בבחינת אצילות דעשיה).
ג. עצם התפיסה שתופס את ה"אני" כפרטי אנוכי - זו טעות, האני אינו פרטי! שכשם שאם מתפלל על חברו בפרטיות אינו פרטי אנוכי, כי אינו דואג לעצמו, כן התפילה על ה"אני" שלו שאינו נובע מדאגה עצמית אנוכית, אלא מתפלל על עצמו כשם שמתפלל על כל אדם פרטי. אלא שמדין "חייך קודמים" - עליו להקדים להתפלל על עצמו, והוא ענין רחב, ואכמ"ל. והוא כאדם שחובש בידו את רגלו, שהרגל אינה ענין פרטי לעצמו, ודו"ק.
ד. הבטחון למעלה מן ההשתדלות ולמעלה מן התפילה. אלא שכל זמן שאין לו בטחון גמור, צורת ההתדבקות שלו לקב"ה היא על ידי תפילה. והרי שהתפילה מחד היא השתדלות רוחנית, אולם אינו רק ענין של השתדלות, אלא בנין קשר עם השי"ת, וזו תכליתה של התפילה.
ה. כל זמן שמונע עצמו מלהשתדל ולבו רגוע - זוהי מדרגתו. אולם כאשר יש לו מתח גדול מזה, זהו למעלה ממדרגתו. מ"מ מתח מעט שיכול להפיגו על ידי חיזוק באמונה, זוהי נקודת המדרגה שבה אוחז, ואותה צריך לקנות עתה, ע"י חיזוק באמונה ובטחון.
והבן, שלפי מבט הידיעה אף התפילה מכלל הידיעה היא - בחירה של הקב"ה [ובדקות יש בחירה בידיעה שבחר בצד אחד. ויש ידיעה שבידיעה, שמעיקרא יש רק אופן אחד]. אולם בערכנו התפילה מכלל הבחירה היא, זולת אצל יחידי סגולה ממש ששכינה מדברת מתוך גרונם ממש כמשה רע"ה. וזו תפילה שאינה נובעת מן הרצון הפרטי שלי לשנות, אלא כביכול מונעת מרצונו ית"ש.
ב. עיקר תפילת העמידה היא באצילות כנודע, ושם אין שייך גשם כלל, ומה שייך לכוון על גשמיות ממש. מ"מ אל לו לאדם לקפוץ ממדרגתו, ועליו לכוון כפי ערך מדרגתו (ופנימיות הדברים שיש אבי"ע דאבי"ע, והרי שמתפלל בבחינת אצילות דעשיה).
ג. עצם התפיסה שתופס את ה"אני" כפרטי אנוכי - זו טעות, האני אינו פרטי! שכשם שאם מתפלל על חברו בפרטיות אינו פרטי אנוכי, כי אינו דואג לעצמו, כן התפילה על ה"אני" שלו שאינו נובע מדאגה עצמית אנוכית, אלא מתפלל על עצמו כשם שמתפלל על כל אדם פרטי. אלא שמדין "חייך קודמים" - עליו להקדים להתפלל על עצמו, והוא ענין רחב, ואכמ"ל. והוא כאדם שחובש בידו את רגלו, שהרגל אינה ענין פרטי לעצמו, ודו"ק.
ד. הבטחון למעלה מן ההשתדלות ולמעלה מן התפילה. אלא שכל זמן שאין לו בטחון גמור, צורת ההתדבקות שלו לקב"ה היא על ידי תפילה. והרי שהתפילה מחד היא השתדלות רוחנית, אולם אינו רק ענין של השתדלות, אלא בנין קשר עם השי"ת, וזו תכליתה של התפילה.
ה. כל זמן שמונע עצמו מלהשתדל ולבו רגוע - זוהי מדרגתו. אולם כאשר יש לו מתח גדול מזה, זהו למעלה ממדרגתו. מ"מ מתח מעט שיכול להפיגו על ידי חיזוק באמונה, זוהי נקודת המדרגה שבה אוחז, ואותה צריך לקנות עתה, ע"י חיזוק באמונה ובטחון.
קטגוריות
