שאלה:
א. עוד אודות המותרות, נתבאר במכתב הקודם שככל שהאדם מרחיב את השלא לשמה ע"י ריבוי של מותרות - מרחיב את הבחירה. ודי לו לאדם להתנסות עם הבחירה שהקב"ה נתן לו וכו'. ולכאורה כל ענינה של הרחבת הבחירה ע"י האדם הוא מצד עולם הבחירה, שבוחר להרבות לו נכסים יותר מכדי צרכו, ובזה מרחיב את השלא לשמה, וממילא מרחיב את נקודת הבחירה. אבל האמת מצד עולם הידיעה - שכל ריבוי נכסיו וכל מיני מותרות שיש לו, לא האדם פעל, אלא הוא ית' פעל הכל. ונמצא שתוצאת המותרות שהוא הרחבת הבחירה - הוא דבר המוכרח אצלו, ואינו תוצאה של בחירתו הראשונה שחשק במותרות.
ב. בענין הנ"ל, מהו שאמרו חז"ל (שבת כג,ב) הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, ומה זכות היא זו אחר שע"י זה מתרחק מהקב"ה? (וראיתי במהר"ל שביאר הענין, אבל סוף סוף ביאר שזוכה לדירה נאה כפשוטו בעוה"ז).
ב. בענין הנ"ל, מהו שאמרו חז"ל (שבת כג,ב) הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, ומה זכות היא זו אחר שע"י זה מתרחק מהקב"ה? (וראיתי במהר"ל שביאר הענין, אבל סוף סוף ביאר שזוכה לדירה נאה כפשוטו בעוה"ז).
תשובה:
א. כשם שבדעה יש מקום לידיעה ולבחירה, כן בהרגשת הנפש. וחלק הנפש שמרגיש את הבחירה, אסור לפתח אותו אלא לצמצמו. ומכיון שמצד חלק זה מרגיש שהוא בחר בזה, וזו הרגשת אמת, לכך אין לעשות כן. כשם שהדברים אמורים בהלכות דעות, כן הם אמורים בהלכות לבבות.
ב. כאשר אדם דבוק בקב"ה, סוף כל סוף הוא בעל גוף, ומצד זה דירה נאה משקיטה את גופו. אולם כל זה באדם שעי"ז אינו נמשך לעוה"ז, וזה רק ליחידי סגולה. משא"כ רוב אינשי, מדירה נאה מתחברים יותר לחומר. וכאשר מדקדק במצות מזוזה, זוכה שיהא לו דירה נאה שמרחיבה דעתו ואינה מחברתו לחומר.
ב. כאשר אדם דבוק בקב"ה, סוף כל סוף הוא בעל גוף, ומצד זה דירה נאה משקיטה את גופו. אולם כל זה באדם שעי"ז אינו נמשך לעוה"ז, וזה רק ליחידי סגולה. משא"כ רוב אינשי, מדירה נאה מתחברים יותר לחומר. וכאשר מדקדק במצות מזוזה, זוכה שיהא לו דירה נאה שמרחיבה דעתו ואינה מחברתו לחומר.
קטגוריות
