169. בדברי האוה”ח שבעל בחירה יכול להזיק אף שלא נגזר, בדברי הרמח”ל בשכר בעוה”ז [#4711]

י"ג כסלו התש"פ

שאלה:

א. באוה"ח הק' עה"פ "וישמע ראובן ויצילהו מידם", שהצילהו מיד הבחירי, שיכול בעל בחירה להזיק מה שלא נגזר על האדם, משא"כ בבע"ח שאין בכחם להזיק רק מה שנגזר על האדם (ומקורו מהזוה"ק ח"א קפה,ב: "בגין דהכא אתר דנחשים ועקרבים, אי איהו צדיקא קב"ה ירחיש ליה ניסא, ולזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו, אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא, ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם, מידם דייקא". ע"ש). ולכאורה צ"ב איך יתכן דבר זה. וגם שלכאורה הרמח"ל בקל"ח פתחי חכמה (תחילת פתח ב) דחה אפשרות זו שכתב: "ואימא שהרצון העליון רוצה שיהיו השליטות העלולות ממנו מונעות כביכול את כחו", וכו', ודחה זה לומר שאינו כן.
ב. בספר קל"ח פתחי חכמה ביאר ענין העלם השלמות להיות מציאות לחסרונות, ובו תיפול העבודה וכו'. וכתב: "ואמנם גם זה יהיה בכלל העבודה - גילוי היחוד עצמו, שבני אדם העובדים הם ימשיכוהו לגלותו, ולתקן כל החסרונות. ותראה מה יהיה שכרם - היחוד המתגלה, שיהיה נגלה אליהם - שישיגוהו. וזאת היא ההטבה השלמה עצמה. והיינו כי שכר המצוות הוא רק לעה"ב, והוא רק מה שהנשמות משיגות את שרשם, ולפי יקר מה שמשיגים - כך הוא תענוג השגתן". והוקשה לי מה שמשמע כאן שכל ענין השגת היחוד בגילוי הוא רק לעוה"ב, וא"כ מהו הדבקות וקרבת אלקים שדברנו בו, אשר זוכה העובד לחוש את בוראו בחיי חיותו כאן בעוה"ז, וגם הוא ענין הגילוי שבתוך ההעלם. ואמנם שבתחילה חשבתי שכוונתו לגילוי יחודו כאן בעוה"ז, אלא שסתר זאת מיד באמרו כי שבר המצוות הוא רק לעוה"ב, וביאר שגילוי היחוד הוא עצמו שכר העבודה, וכידוע ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא.
א"כ מהו הגילוי שיכול האדם לזכות לחוש את בוראו כאן בעוה"ז - בכח עבודתו, ומהו שכר העבודה לעוה"ב שהוא היחוד המתגלה, שעליו דבר הרמח"ל כאן?

תשובה:

א. ענין זה שנוי במחלוקת גדולה, כנודע. ובאמת "אלו ואלו דברי אלקים חיים". ועומק הדברים, שהרי מצד הידיעה שלמעלה מן הבחירה, לא היה ראובן פועל כלל. אולם באמת זה כל סוד העבודה לפי מבט הבחירה, כי אדם נמסר לו הבחירה ולכך אצלו שגלוי יותר הבחירה נראה שיכול בבחירתו להזיק לרעהו. משא"כ בעל חי שפחות נגלה בו הבחירה, נגלה בו יותר הידיעה שלמעלה מהבחירה, שאינו יכול להזיק אא"כ נגזר מן השמים.
ולכך עבודת האדם - מחד להאמין בבחירה, ולפעול ככל גדרי התוה"ק. ומאידך, להאמין בידיעה, ולדעת שלא פעל כלום, אלא "הוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים" דייקא. ועי"ז מגיע לביטול אמיתי, כי אינו פועל כלל. וזהו סוד עומק השגת מידת מלכות שבנפש, שנקראת "לית לה מגרמה כלום" ממש.
ב. עיין מש"כ בספר בלבבי משכן אבנה ח"ה (עמ' קמב מאמר כח) [וז"ל שם: "ידוע מספר יצירה שיש בחינת עש"ן. עולם בחינת מקום, שנה בחינת זמן, נפש בחינת פנימיות החיות של הנבראים, הנשמת חיים שבקרבם. וכידוע, כל מה שיש במקום יש בזמן ובנפש, וכן להיפך. נמצא, שאם אנו מבחינים בזמן בחינות של עוה"ז, ג"ע ימי משיח, עוה"ב, גם בנפש יש בחינות אלו. אלא שבהבחנת זמן א"א להשיג זאת רק כשיגיע זמנו, משא"כ בחינת נפש - אפשר להשיג הכל היום! גם בחינת ג"ע, גם בחינת משיח, וגם בחינת עוה"ב. ובאמת, הרמח"ל עצמו כתב כוונות כיצד להשיג בחינת ג"ע, וכן הוא עצמו כתב שאצל הצדיק שתיקן עצמו כבר בא משיח, כלומר הוא השיג בחינת משיח בנשמתו. והם הם הדברים לגבי שאר כל המדרגות, שאפשר לו לאדם להשיגם עודו בעוה"ז בנשמתו, מכיון שנשמתו למעלה מהבחנת זמן ומקום". וע"ש עוד].