שאלה:
שלום הרב. נדמה לי (אשמח לתיקון אם אני טועה) שבאופן כללי הראשונים נקטו שיש לחקור ולהוכיח את האמונה בצורה מושכלת, ולאו דווקא מתוך המקורות אלא מתוך הוכחות מדעיות, לוגיות, פילוסופיות וכד’. אמנם האחרונים (המלצת הגר”א לדלג על שער הייחוד) חלקו וסברו שיש להחזיק באמונה פשוטה וללא חקירות. רציתי לשאול:
א. איזו דרך ישכון אור? אם החקירה – אם אפשר שהרב ייתן קווים כללים לצורתה ואופיה.
ב. האם זו לא כמו שאר המחלוקות ומדוע כאן אחרונים חולקים על ראשונים ונילך כבתראי (אא”כ ס”ל כראשונים אחרים)?
לפי שיטת האחרונים שאין לחקור:
ג. למה זה נכון מבחינת האמת? הרי אם האדם לא בדק הוא לא באמת יודע שדרכו ואמונתו היא האמת וכיצד הוא יכול לאמר בפה מלא שהוא מאמין בדבר הנכון? כל דבר אנו מתמצאים לעיין, להבין ולבדוק, בלימוד הלכה, אגדה, מוסר וכו’ ומדוע דווקא בלימוד היסודי יותר – עיקר אמונתנו – לא נפעיל את החלק העיקרי באדם (השכל)? אם נאמר שביחס לאמונה והקשר הישיר יותר לה’ יש לתת לחיבור להוביל, הרי זה כאומר שאין אמת אחת וכל אחד ומה שמתאים לו, מה שמכונה פוסט מודרנה.
ד. כיצד הדבר יתקיים, השכל עובד, חושב ובודק, כיצד פתאום הוא יקבל דבר בלא לבדוק באמיתתו?
ה. מה שונה הדבר משאר האמונות והדעות, מדוע שגם הם לא יאמרו שהם מאמינים במה שקבלו מרבותיהם? כיצד ניתן לאמת השקפות שונות אלו עם מול אלו אם כל אחד מחזיק בשלו ללא כל סיבה לוגית?
תודה רבה.
תשובה:
א.
א. להתבונן בכל דבר, דבר והיפוכו. קיום והעדר. הכרח קיומו במופת!!!
ב. להתבונן בכל דבר על כל חלקיו, לראות ממה מורכב. ולהביא מופת על כך.
ג. להבין מהות כל דבר, מהות מעשית, ומהות שכלית.
ד. לראות בכל דבר סיבה ומסובב, מונע ומניע. ומהו סיבת שורש תנועתו, ותכליתו.
ב.
יש באדם מוחין ויש את שורש המוחין, "והחכמה מאין תמצא", פשיטות, תמימות, אמונה (כתר).
אצל החוקים האיר בעיקר אור המוחין. לעומת כך, אצל הפשטנים והמקובלים האיר אור הפשוט.
אצל הפשטנים פשוט תחתון, אצל המקובלים פשוט עליון.
ולפיכך אצל כל אדם נצרך בירור שורש נפשו. אולם יתר על כן בדורות האחרונים מאיר אור הפשיטות מפני אורות של משיח כמ"ש רבותינו, ולכך עיקר האור הוא "והחכמה מאין תמצא". זולת כך מפני קטנות המוחין יש חשש שיבא לידי טעות.
ג.
בכל דבר אנו מבררים את ה"מה", ולא את ה"למה", כנודע בשם ר' חיים. ובעומק, אחר כל החקירות נעלה לשורש השורשים, ושם זוהי שאלת מה לפנים, ושם אין יש אלא אמונה. ולפיכך, כל הנידון הוא האם לברר כל דבר בשכל עד שמגיע למקום האמונה, או לדלג ולהגיע לשם אחרי בירור ה"מה" לפני בירור ה"למה".
ובעומק יותר, לכל "מופת" שעליו בנו הפילוספים יש פירכה, כי לכל אור יש העדר – חשך, בבחינת "חלל הפנוי". ולפיכך כאשר מאיר אור האמונה הוא פורך כל מופת, וכן מסלק כל ספק שבא מן החלל הפנוי. ואין דרך להגיע להכרת הבורא בשלמות, אלא אך ורק מכח האמונה.
ד.
מפני שמקורו הוא מאין תמצא. וכל זמן שלא הגיע למקור שורשו הוא בודק. אולם כאשר הגיע למקום שורשו, הוא נח באמונתו ברצוא ושוב.
ה.
שורש ישראל באמונה שמעל המוחין. לעומתם אומות העולם שורשם במוחין עצמם, בבחינת "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". לעיני העמים דייקא. ולכך על אומות העולם לברר את אמונתם בשכלם משא"כ אצל ישראל, אין הכרח לכך. אולם כל זמן שלא מאיר בו שורש נשמת ישראל שבו בגילוי פעמים נמשך לבירור זה. ופעמים נמשך לבירור זה מפני ששורשו הפרטי במוחין של ישראל כנ"ל, ופעמים נמשך לזה מכח בלבול וטרדה. ופעמים נמשך לזה מתוך רצון לפרוק עול מלכות שמים מעליו, ופעמים נמשך לזה מתוך טמטום של עבירות בכלל, ומאכלות אסורות בפרט.
ולפיכך לפני שאדם נכנס לבירור זה, נצרך בדיקה יסודית מה המניע לכך. ולפ"ז לכלכל מעשיו בתבונה.
קטגוריות
