דרך בעבודה [#4157]

י"ד כסלו התש"פ

שאלה:

לכבוד מו'ר שליט'א.

אדם שבוכה בתמידיות שנים על גבי שנים לרבש"ע שיאיר לו כיוון בעבודה.איזה פתח של תענוג וחיות (בפרט בת"ת). ומרגיש שח"ו הקב"ה אינו חפץ בעבודתו,כביכול תמיד דוחה אותו. מה עליו לעשות? להמשיך לא להתיאש,ולבכות,בתקווה שהוא כבר בפתח (כמו שחזקתי את עצמי הרבה פעמים,לאין ספור).
או באמת סימן לו ש'לא מצא סימן ברכה' ויתחיל לנסות להיות מ'תומכי אורייתא'.
כוח ה'לבד' נטוע בי מילדות.קל לי להגיע להשקתה פנימית,עד כדי זרימת דמעות מתפילה עמוק. וכן כאשר יש לי לפעמים 'ניצוץ' של חיבור לגמרא /(לכתבי בעל התניא) אני לומד כב'השתפכות הנפש',נעשה מאוד רגשי וכ'ו.
ולכן קשה לי פי כמה וכמה, שמידי יום ביומו אני ליכול לבכות לרשב"ע באמת מנקודה פנימית,ומאידך גיסה כאשר אני ניגש ללימוד תורה לא חש "כי הם חיינו" ו"אם ככסף וכמטמונים תחפשנו וכ'ו".
חשוב לציין אני ב"ה,לא שקוע בתאוות, ואין לי מדה רעה קיצונית.וניסתי הרבה דרכי עבודה.
"ואנחנו לא נדע מה נעשה"

תודה רבה לכבוד הרב. (אני מאוד מזדאה אם מה שהרב אמר על עצמו בראשית דרכו,אולם לגבי אני מרגיש שכבר בכיתי כל כך הרבה,מה הלאה עלי לעשות....)

תשובה:

א. ראוי לשבת להתבונן ולכתוב אלו חלקים "כן זכית" עד עתה. ולחזור על זאת בכל יום, ולהודות על כך לקב"ה בפה מלא. עצם ההתעסקות במה "שיש" נותן יציבות תוקף וחוזק. לעת עתה הינך דבק יותר במה שחסר ולא במה שיש.

ב. יש תענוג רגשי ויש תענוג שכלי. לעת עתה הנך מחפש ומוצא יותר תענוג רגשי בלימוד. אולם תענוג שכלי אינו כ"כ גלוי, ולכך הנפש חשה חסרה. ובכללות, הכח הרגשי גלוי יותר מהכח השכלי.

יש להיכנס למהלך מסודר של לימוד עיוני מעמיק מתוך חיבור שכלי עצמי, ומתוך כך למצוא תענוג שכלי.

ישנה אפשרות לשמוע את סדרת דע את תורתך – דרכי הלימוד.