181. מניעות להגיע לעולם הרוחני מחמת חיי הגוף [#4903]

ט"ו כסלו התש"פ

שאלה:

לכבוד הרב היקר, ראשית, אני מודה לך שענית על שאלתי - בדבר ה'ריחוק והקירוב' לה', לאור הדוגמאות שהבאתי בשאלתי מהמתואר בתנ"ך. עיקר תשובתך הייתה, כי יש לפעול בשני מישורים: חיצוני - זה שבא לידי ביטוי במחשבה, דיבור, הרגשה, רצון ומעשה. ופנימי - "לבקוע" כתבת, בכדי לחוש את האור של הנשמה. הדגשת, שיש לפעול בשני המישורים דייקא, וצעידה רק בדרך אחת, עלולה להוביל לשגיאות, ולמעשה לדברים רעים. תשובת הרב נכנסה לליבי. אלא שבחיים של האנשים 'הרגילים', אלו שעובדים, ומתמודדים יום יום עם קיום מצוות אפילו בסיסיות (ולא, אני לא מדבר רק על דברים חמורים, אלא אפילו על חשק להתפלל שלוש תפילות), יש שחיקה; לומר את אותו הדבר שלוש פעמים ביום, בתוך לחץ של העבודה, הטיפול והדאגה לילדים, זוגיות, פרנסה וכד'. השחיקה, לא מאפשרת 'בקיעה' לשום אור, ושום נשמה. אומנם, יש רגעים, ספורים ממש, שקורה משהו. אבל זו הרגשה, לא בניין ולא הכרה; לא קומה חדשה אליה זוכה האדם 'הרגיל' כאמור. לפחות לא אני.
לכן, אני מחפש במה שכן מרכיב את היום יום שלי, זה שכביכול מונע ממני את ה'בקיעה' לאור הנשמה, ל"קרבת אלוקים לי טוב", יסודות של משמעות נצחית; אני מנסה לחשוף מתוך בירור פנימי, את החשיבות הרוחנית של הדברים שאני עושה, חושב, רוצה, מרגיש ומדבר עליהם. אמנם נכון הוא, שלמרות שיש לי הכרה - בניין של תפיסה ברורה, בהירה, של רוב היסודות הללו, אין אני זוכה לתחושה רוחנית נעלה (זה לא 'מחזק' אותי בכלל, למשל: עדיין אין לי חשק להתפלל לפעמים, כמו כל אדם נורמלי לדעתי), אבל אני מאמין שאני קרוב לה' ולו בזכות העובדה שרוב המוחלט של יומי מורכב מדברים שיסודותיהם וגם הם עצמם, טובים הם מבחינה רוחנית.
האם גישתי זו 'לחיים', פסולה בעיניך? האם יש משהו שאני מפספס לדעתך, או יש איזה דבר שאוכל להוסיף או לגרוע מגישתי זו, שיוכל לקרב אותי לאל באופן שאחוש ואהיה רוחני יותר? (זו לדעתי שאלה קלאסית של אדם נורמלי, שחי חיים נורמליים ואין לו זמן/כסף/או כל דבר אחר שמעודד אותו להיות אברך או מתבודד שמדבר עם ה' במשך ימים ושנים. אדם רגיל כזה, יהודי-ישראלי, לא יותר מזה). תודה רבה. בכלל לא מובן מאליו שאתה עונה על שאלות על חשבון זמנך הפנוי.

תשובה:

קראתי את שאלתך ומחשבותיך בכובד ראש ובכבוד הראוי.
עיין בספר מסילת ישרים (פרק ד' בדרכי קנית הזהירות) שסידר ג' מדרגות, ובידך לעלות מעלה עד מבקשי השלמות.
יש לאדם נשמה ושאיפותיה הרבה הרבה מעבר למה שצוין בדבריך, אולם מכיון שהיא נתלבשה בגוף היא מוסתרת, ומבטך הוא מבט של הסתר הנשמה, שרק ניצוץ קטן ממנו מתראה.
אתה בעצמך, נשמתך חושבת אחרת, מרגישה אחרת, שואפת אחרת, אולם היא נעלמת ממך. האמן שיש בך נשמה זו, האמן שהיא רואה וחווה הכל באופן שונה, ושאף להגיע אליה – לעצמך שלך.
לדעתי הינך מפספס את רוב כלל תוכן החיים הנצחי. הנני מעריך את בקשת האמת שלך, והרצון להקשיב למבט שונה משלך בהרבה על החיים ומהותם הפנימי.
בשורשי הנשמות מחשבותינו קרובות בהרבה, אולם בהתגלותם כאן בעוה"ז הם שונות בתכלית.