185. כיצד להינצל מנסיונות קשים מאד [#4907]

ט"ו כסלו התש"פ

שאלה:

שלום וברכה.
ישר כח על השיעורים הנפלאים בכל חלקי התורה, המוסר והחסידות, ופנימיות התורה.
כילד קטן בן שש, שבע, היו לי כבר מחשבות חזקות של קדושה והתקרבות לה'. והיו לי דיבורים לה' כל הזמן. ובגלל תמונה שראיתי בחוברת של גוים (לכאורה לא משמעותית, וגם לא בעייתית בכלל מעיקרא), הנפש שלי כנראה ספגה זעזוע, והתחיל להיכנס לי מחשבות מגונות מאוד שהלכו והתעצמו מאוד מאוד עם השנים. מאז ועד היום הזה במשך יותר משלושים שנה הנפש שלי נקרעת בין שני עולמות.
מחד, רצון עז לעסוק בפנימיות התורה ועבודת הנפש והחסידות, שמצד שני כל ראיה קטנה ואפילו מזערית מאוד ברחוב מעבירה אותי למצב שבו היצה"ר שולט עלי ועושה בי כרצונו.
רציתי לשאול את כבוד הרב על ענין זה, באופן כללי ליבי אומר לי שאני צריך לעסוק בטוב ולא להתייחס לנפילות מצד שני יכול להיות שבמצבי אסור לעסוק בפנימיות התורה, כך אני מתהלך ברצוא ושוב מבלי לדעת האמת, ותודה לכבוד הרב אם יוכל לתת לי הדרכה נכונה בענין ולהוציא נפשי משאול. ומן ה' הטוב יבוא שכרו.

תשובה:

הדרך הפנימית היא להסכים למסור את הנפש ע"מ לא לחטוא, ומחשבת מסירות נפש תהא תדירית כחלק מעבודתכם. ובשעת נסיון ח"ו להסכים למות בפועל ע"מ לא לחטוא ולזעוק על כך לה' באותה עת. ולהתגבר בכל כוחכם.
זאת ועוד, כאשר מגיע נסיון להתעקש לא להשלים הנפילה אלא להתגבר קצת, וכן לילך מחיל אל חיל כל פעם להקטין את הנפילה.
כפי הנראה חלק גדול מקומתכם הרוחנית היא "מקיפים" ולא "פנימי", ולכך יש לעשות סדר עבודה של "פנימי", סולם של עליה מדרגה אחר מדרגה. עסקכם בפנימיות התורה כפי הנראה חלקה הגדול בריחה למקיפים השכליים והתלהבות והתפעלות. ולא עסק שקט עדין החודר אל הלב.