213. לשמה – מהותה ומדרגותיה [#4935]

ט"ו כסלו התש"פ

שאלה:

שלום לכבוד הרב שליט"א.
הרמח"ל בתחלת ספרו מסילת ישרים כתב שצורת החיים האמתית היא, שכל דבר שמקרב את האדם אליו יתברך ירדוף אחריו כברזל אחר אבן השואבת, וכל דבר שמרחיקו מן קרבת השם יתברך יברח ממנו כברוח מן האש.
הנקודה שקצת קשה לי איתה, במה שהרמח"ל אומר שזה יותר בשבילי, אני מרויח מזה, כלומר, לא לשמה. אני בטוח שהרמח"ל היה עובד את השם לשמה וגם בספריו, למרות שלא למדתי אותם לצערי, מדבר על לעבוד את השם לשמה.
אם היה מתוסף לזה אמירה שאני צריך לחפש כל דבר שמקרב אותי להשם יתברך כי השם יתברך ישמח בזה, כי זה רצונו יתברך שאני אתקרב אליו, אז אני מרגיש - חושב שזה יותר לשמה, כי אני לא עושה למעני אלא למען השם יתברך. השאלה האם הרמח"ל אומר את זה במקום אחר. כפי הנראה אני לא מבין את המשמעות של לשמה (וחסר לי ידע נוסף).
תודה רבה לכבוד הרב.

תשובה:

א. כן. כתב במס"י פי"ט ד"ה והנה ביארנו וז"ל: והנה בארנו עד הנה החסידות מה שתלוי במעשה ובאופן העשיה, נבאר עתה התלוי בכונה, וכבר דברנו גם כן למעלה מענין לשמה ושלא לשמה למדרגותיהם. אמנם ודאי שמי שמתכוין בעבודתו לטהר נפשו לפני בוראו, למען תזכה לשבת את פניו בכלל הישרים והחסידים, לחזות בנועם ה' לבקר בהיכלו, ולקבל הגמול אשר בעולם הבא, לא נוכל לומר שתהיה כונה זו רעה, אכן לא נוכל לומר גם כן שתהיה היותר טובה, כי עד שהאדם מתכוין לטובת עצמו, סוף סוף עבודתו לצורך עצמו. אך הכונה האמתית המצויה בחסידים אשר טרחו והשתדלו להשיגה, הוא שיהיה האדם עובד רק למען אשר כבודו של האדון ברוך הוא יגדל וירבה.
ב. מקורות נוספים בגדר לשמה דרך פרד"ס.
עיין נפש החיים שער ד' פרק ב'. ואפשר לשמוע את השיעורים על הנ"ל ששם הורחב מהות הלשמה, ובכללות הגדרתו לשם התורה עצמה.
ועיין תניא פרק ה' שכתב: ולשמה היינו כדי לקשר נפשו לה' ע"י השגת התורה איש כפי שכלו, כמו שכתב בפרי עץ החיים. וזהו דלא כהנפש החיים הנ"ל. ועיין בספר להב אש ערך לשמה.
ועיין ליקוטי מוהר"ן (תנינא תורה ע"ח): רק כשעוסק לשמה, שזהו ישובו של עולם. כלומר לצורך ישוב העולם. ומעין כך כתב שם (ח"א תורה י"ב). אולם אין הכרח כלל שזהו כל כוונת לשמה לשיטתו.
ועיין שפתי צדיקים, כתובים: ועיקר מהות של לשמה, היינו וכו' כדי לקנות ע"י לימוד הזה כל המדות טובות, שנדע איך לדבק במדותיו ית"ש. וכן מובא בבעל שם טוב (ואתחנן אות נד): אומרים צדיקי קארלין בשם הבעש"ט זי"ע, שעיקר לימוד תורה לשמה הוא ללמוד ממנה מדה טובה.
ועיין לקוטי תורה (איוב): שממשיך הארת יסוד אבא ללאה. ועיין בלקט אמרי פנינים (דף ר"ו) שהרחיב בענין. ועיין פע"ח (שער הנהגת הלימוד).
ועיין בעל שם טוב (ואתחנן אות לד): ידוע מה שכתב בכתבים ענין לשמה, לשם ה', להמשיך הארה מיסוד אבא אל לאה שכל ספרותיה ה'.
ועיין בספר חומת אנך (תהלים פרק א' ד"ה כי אם): כי תורה לשמה פירש רבינו האריז"ל לתקן פרצוף לאה שנקראת ענוה, וכו' להמשיך מיסוד אבא ללאה שהיא ענוה. וזהו כונה מלעילא לתתא. וע"ע פני דוד (עקב אות א').
ועיין בעל שם טוב (בראשית כב): וצדיקים שלוחי דמטרוניתא אינון, לקשר את עצמן אל האותיות, ולהעלותן במחשבה עד מחשבה עליונה, ואז מעלה מתהום עד רום רקיע את ניצוצי השכינה שהיו בלבושים הנ"ל, שנקרא זה לימוד לשמה. וזהו מתתא לעילא.
ועיין שם (נח אות צא): וזה נקרא מתפלל לשמה, פירוש לשם הדיבור, שהדיבור משתוקק להיות דבוק במחשבה וכו'. והבן שכל תחתון התכלית לעלותו לעליון, וזהו לשמה מתתלא לעילא. ומלעילא לתתא, כל המשכה של עליון לצורך תחתון נקראת לשמה. ואם מתכון לעצמו אינו לשמה. ועיי"ש בבעל שם טוב (ואתחנן הנ"ל) כי מתחילה ממשיך מ"ד מלעילא לתתא, ואח"כ מעלה מ"ן מתתא לעילא, ויחדיו זהו לשמה.
ועיין בעל שם טוב (ואתחנן לו): קבלתי ממורי שעיקר עסק תורה ותפלה שידביק את עצמו אל פנימיות רוחניות אור א"ס שבתוך אותיות התורה והתפלה, שהוא נקרא לשמה. ועיין שם (אות מב): לשמה. ר"ל כדי להסיר לבושי השחרות מהכלה העליונה, ולקשטה בלבושי התורה לבושי הקדושה, זהו בחינת אחת של לשמה. ואח"כ ילמד בבחינה שניה (לשמה) הנ"ל, לזיווג לדבק עצמותו ופנימיותו בעצמות פנימיות התורה בלי שום לבוש. וזהו לשמה גמור. ועיין שם (אות סא): כי הלומד לשמה, ליחד בעולם האחדות.
ועיין בבן פורת יוסף (וירא ד"ה עוד יש לומר): ענין תפלה ולימוד לשמה, ע"פ מה שכתב בחסד לאברהם, להמשיך תוך האותיות רוחניות הספירות מאור אין סוף וכו'. ואח"כ ידבק עצמו ומחשבתו לפנימיות ורוחניות אותיות התורה והתפלה. ועיין תורת המגיד (פסחים ד"ה אמר ר"י): התורה היא א"ס כנודע, ונמצא בחינת לשמה הוא ג"כ א"ס. ועיין ספר יכין ובועז (פרק ב'): שיכין עצמו ללמוד לשמה, ולדבק עצמו בקדושה ובטהרה עם האותיות בכח ובפועל, בדיבור ומחשבה, ולקשר כל חלקי נפש רוח ונשמה שלו באור אין סוף המאיר באותיות.
ועיין תורת המגיד (אמור ד"ה שור או כשב): לשמה ר"ל, להיות דבוק בהשי"ת. ושם (משלי ד"ה מי יעלה): שיודע לצרף את כל הדיבורים המעשיות והגשמיות להשי"ת, וזהו תורה לשמה. מתתא לעילא, להעלות כללות מעשה ודיבור למחשבה. ועיין שם: וזהו פירוש תורה לשמה, כשמה שהיא מורית לאדם יראה ואהבה, וכו', וזהו לשם ה' (לשמ-ה), פירוש לשם השכינה, שיעלה כל הדיבורים וכו'. ועוד כתב שם (אבות ד"ה כל העוסק): לשמה, כמו ששמה תורה, שהוא לשון מורה דרך אשר ילך בה האדם.
ועיין תולדות יעקב יוסף (אחרי מות ד"ה ויפק רצון): ולומד לשמה, היינו לשמה של האות ההוא שהורידה למטה, שעתה ע"י שלומד בדחילו ורחימו ומכוין להעלות האות שהיא נשמה ממקום הקליפות, ולהעלותה ולדבקה בשרשה.
ועיין נועם אלימלך (בראשית ד"ה ונחזור לענין): פירוש לימוד לשמה, שהזהיר השם יתברך ברוך הוא. ועיי"ש (משפטים, ד"ה וכי יריבון). ועיין של"ה הק' (וזאת הברכה תורה אור י"ב): ופירוש לשמה, הוא שלומד על מנת לקיים הכתוב בה. ועיין שם ראה, י, יג, וכן בהקדמה תורה שבכתב י'. וכן הוא בנועם אלימלך (בלק ד"ה וזהו): הלומד תורה לשמה וכו' לראות המצוה הכתובה בה למען עשותה.
ועיין מהר"ל (דרך חיים על אבות פ"ו משנה א' ד"ה ונותנין לו): לשמה, כלומר שלומד תורה לשם עצמה של תורה. והיינו עצם שכלי. והבן שיש בכל דבר חב"ד חג"ת נה"י. חב"ד תכלית למה שמעליו, ומצד כך לשמה לשם דבקות בעליון. ויש חג"ת, עצמו של דבר, ומצד כך לשמה עצם שכלי, ולבושה מידות. ויש נה"י, תולדת הדבר, ומצד כך לשמה ע"מ לעשות. ושלא לשמה לשם דבר זולתה של תורה. וכן הוא בתפלה ובמצות והבן מאוד.
ועיין גר"א (הקדמת תיקוני זוהר ב' ע"ב) תורה לשמה, בשביל השכינה, ענינו שלומד ע"מ לקיים. ועיין עוד בליקוטי הגר"א (אמרי בינה) שכתב שתורה לשמה להכלל בנר"ן, בג' חלקים, במעשה (כנ"ל), בדיבור, וחב"ד במחשבה. וביאורו כנ"ל לשמה בנה"י, חג"ת וחב"ד.