שאלה:
א. הרבה פעמים הרב אמר הגדרה כללית, "ככל שהאדם נעשה אדם יותר פנימי". מה כוונת הרב בזה, ומה התנאים לזה.
ב. ובקשור לשאלה הנ"ל, האם אדם יכול להיות יותר פנימי אם אינו יודע היטב השולחן ערוך והלכה למעשה בפוסקים, עכ"פ בחיי יום יום שלו. דלכאורה אם האדם אינו שלם בדקדוק הלכה, אז אינו כלי לקבל שום הארה או פנימיות, הן אור מקיף הן אור פנימי, ולכאורה זה פשוט. וא"כ לכאורה, ראשית עבודת האדם הוא ללמוד הרבה הלכה כדי להיות מדקדק בהלכה, כדי להיות כלי ובסיס באופן הפשוט ביותר, ורק אח"כ הוא צריך להיות יותר פנימי. דאם האדם "נעשה יותר פנימי" אבל אינו מדקדק בהלכה, זה סתירה מיניה וביה.
תוקף שאלתי הוא לפרט מה שהרב אמר בהקדמה לספר בלבבי ח"ט, שהאדם צריך להיות זהיר בהלכה עד תכלית דקדוק הדין כתנאי ללימוד תוכן הספר, כדי להיות כלי לקבל אור האמונה ואורו של משיח. ואם לא, אז יש סכנה, כיון שריבוי האור מקלקלו אם אין לו את הכלים הראויים לכך, ולכן קודם כל צריך להיות שקוע בתורה ולדקדק מאד בשמירת המצוות. למה אזהרה זו נאמר רק לגבי אור האמונה ואורו של משיח, לכאורה הוא כלל גדול בכל עניני עבודה.
בלשון אחרת ופשוטה והיינו הך, אם אדם רוצה להיות יותר פנימי, ראשית עבודתו הוא לכאורה ללמוד כל הלכה היטב ולהיות מדקדק מאד בכל הלכה של השולחן ערוך, ולרכז את כל עבודתו על קיום ושמירת הדין (ואני לא מדבר על חומרות, אלא על קיום הדין כפשוטו, כמו איך ליטול הידים כראוי וכו'). למה אין זה הביאור של אדם יותר פנימי, ולמה הביאור הוא דייקא "להיכנס יותר לפנים", הלא עיקר הכל הוא קיום רצונו ה' יתברך, ועיקר קיום רצונו הוא ע"י קיום מצוותיו שהוא רצונו המתגלה לנו ע"י התורה הק'. בהוקרה רבה.
ב. ובקשור לשאלה הנ"ל, האם אדם יכול להיות יותר פנימי אם אינו יודע היטב השולחן ערוך והלכה למעשה בפוסקים, עכ"פ בחיי יום יום שלו. דלכאורה אם האדם אינו שלם בדקדוק הלכה, אז אינו כלי לקבל שום הארה או פנימיות, הן אור מקיף הן אור פנימי, ולכאורה זה פשוט. וא"כ לכאורה, ראשית עבודת האדם הוא ללמוד הרבה הלכה כדי להיות מדקדק בהלכה, כדי להיות כלי ובסיס באופן הפשוט ביותר, ורק אח"כ הוא צריך להיות יותר פנימי. דאם האדם "נעשה יותר פנימי" אבל אינו מדקדק בהלכה, זה סתירה מיניה וביה.
תוקף שאלתי הוא לפרט מה שהרב אמר בהקדמה לספר בלבבי ח"ט, שהאדם צריך להיות זהיר בהלכה עד תכלית דקדוק הדין כתנאי ללימוד תוכן הספר, כדי להיות כלי לקבל אור האמונה ואורו של משיח. ואם לא, אז יש סכנה, כיון שריבוי האור מקלקלו אם אין לו את הכלים הראויים לכך, ולכן קודם כל צריך להיות שקוע בתורה ולדקדק מאד בשמירת המצוות. למה אזהרה זו נאמר רק לגבי אור האמונה ואורו של משיח, לכאורה הוא כלל גדול בכל עניני עבודה.
בלשון אחרת ופשוטה והיינו הך, אם אדם רוצה להיות יותר פנימי, ראשית עבודתו הוא לכאורה ללמוד כל הלכה היטב ולהיות מדקדק מאד בכל הלכה של השולחן ערוך, ולרכז את כל עבודתו על קיום ושמירת הדין (ואני לא מדבר על חומרות, אלא על קיום הדין כפשוטו, כמו איך ליטול הידים כראוי וכו'). למה אין זה הביאור של אדם יותר פנימי, ולמה הביאור הוא דייקא "להיכנס יותר לפנים", הלא עיקר הכל הוא קיום רצונו ה' יתברך, ועיקר קיום רצונו הוא ע"י קיום מצוותיו שהוא רצונו המתגלה לנו ע"י התורה הק'. בהוקרה רבה.
תשובה:
ישנם ג' צורות שורשיות בבריאה, ולפ"ז הגדרת מהות העבודה וצורתה.
א. עיגולים, עיגול בתוך עיגול, והעיגול החיצון גדול מכולם. והעיגול התיכון קטן מכולם. ולפ"ז צורת העבודה לצאת מעצמו להיקף גדול יותר. ומצד כך הגדרת העבודה ביטול.
ב. צורת השתלשלות, שלשלת, מרום כל המעלות, עד שפל המדרגות. ומצד כך צורת העבודה לעלות מעלה מעלה. והוא הגדרת בן עליה.
ג. צורת הלבשה. שתחתון מלביש את העליון, כצורת גלדי בצלים. והפנימי יותר משובח יותר. ומצד כך צורת העבודה להיכנס יותר ויותר פנימה. ועל כן צריך האדם לזהות לפי שורש נפשו מה עיקר עבודתו.
ב. כתב הר"י בשערי תשובה שכל שקבל עליו לעשות כל מה שהורו חכמים, ה"ז בעל תשובה וחשוב כאילו עשה. ולכך עבודת האדם לקבל על עצמו קיום הדין בכל פרטיו. ואופן לימודו באופן של קובץ על יד ירבה. וכאשר יקום מן הספר יחפש מה אפשר לקיים כמ"ש הרמב"ן באגרתו הידועה. וכל שעושה כן הרי זה צדיק גמור, כי א"א לו לאדם בשעה אחת לידע כל ההלכות בכל פרטיהם. והלואי שכל ימי חייו יספיקו לכך.
כאשר עושה כן דבק במדרגת "עשיה" דקדושה. אולם למעלה מכך יש עולם פנימי של הרגשה, הנקרא עולם היצירה. ולמעלה מכך יש עולם של מחשבה, הנקרא עולם הבריאה. ולמעלה מכך יש עולם של דבקות, הנקרא עולם האצילות. והם ד' עולמות זה למעלה מזה, וזה לפנים מזה. וככל שנכנס פנימה יותר, הוא עולם עליון יותר, ופנימי יותר.
א. עיגולים, עיגול בתוך עיגול, והעיגול החיצון גדול מכולם. והעיגול התיכון קטן מכולם. ולפ"ז צורת העבודה לצאת מעצמו להיקף גדול יותר. ומצד כך הגדרת העבודה ביטול.
ב. צורת השתלשלות, שלשלת, מרום כל המעלות, עד שפל המדרגות. ומצד כך צורת העבודה לעלות מעלה מעלה. והוא הגדרת בן עליה.
ג. צורת הלבשה. שתחתון מלביש את העליון, כצורת גלדי בצלים. והפנימי יותר משובח יותר. ומצד כך צורת העבודה להיכנס יותר ויותר פנימה. ועל כן צריך האדם לזהות לפי שורש נפשו מה עיקר עבודתו.
ב. כתב הר"י בשערי תשובה שכל שקבל עליו לעשות כל מה שהורו חכמים, ה"ז בעל תשובה וחשוב כאילו עשה. ולכך עבודת האדם לקבל על עצמו קיום הדין בכל פרטיו. ואופן לימודו באופן של קובץ על יד ירבה. וכאשר יקום מן הספר יחפש מה אפשר לקיים כמ"ש הרמב"ן באגרתו הידועה. וכל שעושה כן הרי זה צדיק גמור, כי א"א לו לאדם בשעה אחת לידע כל ההלכות בכל פרטיהם. והלואי שכל ימי חייו יספיקו לכך.
כאשר עושה כן דבק במדרגת "עשיה" דקדושה. אולם למעלה מכך יש עולם פנימי של הרגשה, הנקרא עולם היצירה. ולמעלה מכך יש עולם של מחשבה, הנקרא עולם הבריאה. ולמעלה מכך יש עולם של דבקות, הנקרא עולם האצילות. והם ד' עולמות זה למעלה מזה, וזה לפנים מזה. וככל שנכנס פנימה יותר, הוא עולם עליון יותר, ופנימי יותר.
קטגוריות
