221. להיות נותן ולא מקבל, בגדר ביטול הרצונות [#4943]

ט"ו כסלו התש"פ

שאלה:

דבר ראשון אני מודה לה' ית' על שזכינו בדורינו לרב שמדריך אותנו בדרך הישר לדבקות בה' ע"פ דרך רבותינו. יה"ר שנזכה לכך, כרצונו יתברך.
יש לי ב' שאלות בעבודה בסדרת דע את עצמך.
א. בחלק ההמתקה, הרב מבאר את הנקודה שהאדם יהיה נותן ולא מקבל בקשר שלו עם הסובב, האם כלפי הקב"ה הדברים זהים כביכול? כוונתי לשני צדדים: או שבוודאי אנחנו מתיחסים למקום המקבל שבנפש כי הוא הנותן לנו ומשפיע, או שיש להתייחס לכך שכביכול אנו "נותנים" באמצעות המצוות שמעלין מ"ן, וא"כ גם שם יש להיות בבחינת "נותן" כביכול? וכמו שהיו דברים מעולם שצדיקים התבטאו "איני רוצה את העולם הבא ולא גן עדן, אלא אותך לבד".
ב. בהמשך הרב מבאר שהכניסה לחוש את עצם כוח ההויה מותנה בג' המרכיבים, אבל ראשית כל הוא ביטול הרצונות הגשמיים, ושמח בחלקו ברוחניות. האם ביטול הרצון הוא בענין שלא יעלה כלל וכל זמן ששוב עולה אחרי שהוא ביטלו הוא "סימן" שלא ביטלו, וא"כ הוא אינו שייך לעבודה ההמשך הזו?
או שמה שעולה הרצון מפעם לפעם והאדם ממשיך להשיב את עצמו לביטולו זו הדרך בעבודה, והוא תנועת הנפש הטבעית, והוא שייך להמשיך הלאה, בתנאי שבכל זמן יהיה ער לרצונות שעולים והוא יעבוד לבטלם? כי הרי לגבי "שמח בחלקו הרוחני" בוודאי שממשיך לשאוף ולרצות עוד. כשהוא לא נמצא בתוך כוח ההויה.

תשובה:

שאלת חכם חצי תשובה!
א. בחינת תנו עוז לאלקים, ישראל נותנים כח בפמליא של מעלה. וזהו כהצד השני של שאלתכם. למעלה מכך יש מדרגה של דבקות, ביטול, והתכללות בו ית"ש שלמעלה מנותן ומקבל. וז"ש איני רוצה וכו', בשלמות.
ב. רצון לשון רצוא, רצוא ושוב. רוצה ומוכן לבטלו כהרף עין אם זה רצונו ית"ש. וזהו מדרגה עצמית של רצון תלוי ועומד. ויתר על כן זהו תהליך שצורת הרצון רוצה על מנת לבטל את הרצון, וחוזר חלילה. ואלו הם ג' מדרגות: א. רוצה ואח"כ מבטל – נה"י דכתר. ב. רוצה על תנאי שה' רוצה ובזה גנוז בו כבר כח הביטול - חג"ת דכתר. ג. תנועת רוצה ע"מ לבטל וחוזר חלילה - כח"ב דכתר.