שאלה:
שלום רב.
יש לי מספר שאלות בבקשה:
א. במהלך היום השם שולח לי מילים ספציפיות מול עיני והן חוזרות על עצמן. המילים הן: אל ו-לוז.
ב. אני בעל תשובה. אוכל לתאר לך מה אני מרגיש בתקשורת עם השם. אני מרגיש שיש אותי בעולם והוא מתקשר איתי דרך העולם סביבי, דרך שיר שאני שומע, דברים שאני רואה סביבי, אני חש שזה ממש הוא מדבר איתי, אך זה נורא מתסכל. מכיוון שזה כמו שיש אותי שרוצה לחוש אותו יותר חזק ויותר ממשי, והוא נשאר מסתתר ולא מאפשר לי להתחבר יותר, ומשאיר אותי בחוץ, וזה מצער אותי, כי אני מעוניין בחיבור יותר חזק. אני רוצה להרגיש אותו שאני מתפלל כמו שאתה מרגיש אותו. אני לא צדיק, אבל יש צער גדול ורצון אמיתי בקשר, ושלא ישאיר אותי בחוץ. אני רוצה קשר עמוק ואמיתי, לא מהשפה ולחוץ. אני רוצה להרגיש את העולם הפנימי ואת ההרגשה האמיתית שבמצוות ובתפילות. מה עלי לעשות?
ג. אני מרגיש את הנפש שלי מאוד רגישה. אני דומע ומתרגש מדברים כל הזמן. זה יכול להיות ילד קטן שאני רואה ומרחם עליו. או שזה יכול להיות שפתאום אני מרגיש שהשם שולח לי איזה משפט שהוא אוהב אותי. מרגיש את הנפש מאוד רגישה. אך זוהי רגישות שאינה נובעת מעצבות וגם לא משמחה. היא פשוט רגישות. מה עלי לעשות?
ד. כשאני מברך או קורא בספר קודש או מתפלל אני מרגיש תחושה פיסית במקום במצח שלי בין עיני. זו הרגשה כמו שיש שם באיזור הזה בגוף משהו שמהדהד עם קודש. אבל זה מרגיש שזה עצור. שזה משהו שצריך להיפתח. איך אני יכול לפתוח ולהרחיב את זה שזה לא ישאר גופני אלא הרגש שכלי ורגשי.
תודה לך.
יש לי מספר שאלות בבקשה:
א. במהלך היום השם שולח לי מילים ספציפיות מול עיני והן חוזרות על עצמן. המילים הן: אל ו-לוז.
ב. אני בעל תשובה. אוכל לתאר לך מה אני מרגיש בתקשורת עם השם. אני מרגיש שיש אותי בעולם והוא מתקשר איתי דרך העולם סביבי, דרך שיר שאני שומע, דברים שאני רואה סביבי, אני חש שזה ממש הוא מדבר איתי, אך זה נורא מתסכל. מכיוון שזה כמו שיש אותי שרוצה לחוש אותו יותר חזק ויותר ממשי, והוא נשאר מסתתר ולא מאפשר לי להתחבר יותר, ומשאיר אותי בחוץ, וזה מצער אותי, כי אני מעוניין בחיבור יותר חזק. אני רוצה להרגיש אותו שאני מתפלל כמו שאתה מרגיש אותו. אני לא צדיק, אבל יש צער גדול ורצון אמיתי בקשר, ושלא ישאיר אותי בחוץ. אני רוצה קשר עמוק ואמיתי, לא מהשפה ולחוץ. אני רוצה להרגיש את העולם הפנימי ואת ההרגשה האמיתית שבמצוות ובתפילות. מה עלי לעשות?
ג. אני מרגיש את הנפש שלי מאוד רגישה. אני דומע ומתרגש מדברים כל הזמן. זה יכול להיות ילד קטן שאני רואה ומרחם עליו. או שזה יכול להיות שפתאום אני מרגיש שהשם שולח לי איזה משפט שהוא אוהב אותי. מרגיש את הנפש מאוד רגישה. אך זוהי רגישות שאינה נובעת מעצבות וגם לא משמחה. היא פשוט רגישות. מה עלי לעשות?
ד. כשאני מברך או קורא בספר קודש או מתפלל אני מרגיש תחושה פיסית במקום במצח שלי בין עיני. זו הרגשה כמו שיש שם באיזור הזה בגוף משהו שמהדהד עם קודש. אבל זה מרגיש שזה עצור. שזה משהו שצריך להיפתח. איך אני יכול לפתוח ולהרחיב את זה שזה לא ישאר גופני אלא הרגש שכלי ורגשי.
תודה לך.
תשובה:
לעת עתה הקשר שלך לקב"ה נעשה ע"י חושים היוצאים חוצה, כראיה וכדו', והם פועלים על הרגשת הלב במדה ניכרת.
וכן באופן של התלבשות הרגשה בגוף כגון במצח.
הצורה הנכונה יותר ליצור קשר פשוט עם הלב, כקשר פשוט הנעשה עם אוהביו שאינו נבנה בעיקר על חושים המתפשטים לחוץ, ולחילופין על הרגשות המתלבשות בגוף.
הלבשות אלו נוטות יותר לתערובת מציאות עם דמיון, ומומלץ מאוד לבחור דרך פנימית יותר, שקטה יותר, עדינה יותר, קרובה יותר לעולם הרוחני האמתי.
אפשר לנסות לעבוד בצורה המוזכרת בספר בלבבי חלק א'. יתכן שבהתחלה תרגיש שזה מדי מופשט ואין על מה להתפשט כראיה, חוש גופני, אולם בס"ד תשתדל לבחור בדרך היותר עדינה כנ"ל.
במקביל לכך ראוי לעסוק בתורה הק' בהיקף של ידיעת התורה, ובפרט בעומק עיונה לבנות "מוחין" דקדושה שהוא יסוד הכל. ועי"ז לאזן את כח ההרגשה.
וכן באופן של התלבשות הרגשה בגוף כגון במצח.
הצורה הנכונה יותר ליצור קשר פשוט עם הלב, כקשר פשוט הנעשה עם אוהביו שאינו נבנה בעיקר על חושים המתפשטים לחוץ, ולחילופין על הרגשות המתלבשות בגוף.
הלבשות אלו נוטות יותר לתערובת מציאות עם דמיון, ומומלץ מאוד לבחור דרך פנימית יותר, שקטה יותר, עדינה יותר, קרובה יותר לעולם הרוחני האמתי.
אפשר לנסות לעבוד בצורה המוזכרת בספר בלבבי חלק א'. יתכן שבהתחלה תרגיש שזה מדי מופשט ואין על מה להתפשט כראיה, חוש גופני, אולם בס"ד תשתדל לבחור בדרך היותר עדינה כנ"ל.
במקביל לכך ראוי לעסוק בתורה הק' בהיקף של ידיעת התורה, ובפרט בעומק עיונה לבנות "מוחין" דקדושה שהוא יסוד הכל. ועי"ז לאזן את כח ההרגשה.
קטגוריות
