שאלה:
שלום לכב' הרב, לאחרונה אני מתמודד עם דלקת מעיים, וזכיתי השבת ללמוד דרשה מאת הרב בנושא, שפורסמה כמאמר בשם 'רופא חולי עמו ישראל'. לאחר קריאתה, אשמח להשלמות הבאות:
א. הרב כותב שישנם ארבעה שלבים בעבודה במצב חולי: הכרה שהחולי הוא מאת הקב"ה, הכרה שגם הרפואה היא מאתו, לאחר הפנמה (לפחות יחסית) של הדברים – תפילה, ורק אז פניה לרופא (כל אחד לפי עניינו). שאלתי הראשונה היא האם הדברים נכונים לכל התמודדות של יהודי בחיים. למשל, מי שמתמודד עם קשיי פרנסה צריך ראשית להפנים שהקושי הוא מאתו ית', ושבידו להושיע. אז להתפלל - ורק לאחר מכן לפעול השתדלות?
ב. רבותינו אמרו, שאם באו על אדם יסורים - יפשפש במעשיו. רציתי לדעת מדוע הרב לא התייחס לכך, ואם אכן מדובר בחלק בלתי נפרד מעבודת החולה - אשמח לשמוע הרחבה באשר לאופן הנכון לעשות כן.
ג. מהי התועלת שבתפילה לרפואתו של אחר, לדברי הרב, אם האדם שמתפללים עבורו אינו עובר את ארבעת השלבים ההכרחיים הללו?
ד. באשר לתפילה עצמה, מטבע הדברים, לאחר שאדם מבקש פעם ועוד פעם - ולא נענה, הוא נחלש בתפילתו. כך הוא הדבר גם בענייני העולם - לאחר שאדם ביקש דבר ולא נענה, הוא מפרש זאת כחוסר היענות, מפסיק לבקש - ופונה לאפיקים אחרים (או מתייאש). רציתי לשאול מדוע הנהגת ד' היא כזו שייתכן שתפילה תענה רק אחרי פעמים רבות (במידה ואכן זוכים שתיענה), וכיצד יוכל האדם להתאזר בסבלנות בנושא ולא לחדול מלהתפלל. האם עליו להמשיך ולהתפלל ללא הרף או שמא יש שלב בו יהודי אמור להפסיק להתפלל מתוך הבנה שתפילתו בנושא המסויים לא תיענה?
תודתי הרבה לרב על המענה הרחב והמעמיק בנושאים שונים.
א. הרב כותב שישנם ארבעה שלבים בעבודה במצב חולי: הכרה שהחולי הוא מאת הקב"ה, הכרה שגם הרפואה היא מאתו, לאחר הפנמה (לפחות יחסית) של הדברים – תפילה, ורק אז פניה לרופא (כל אחד לפי עניינו). שאלתי הראשונה היא האם הדברים נכונים לכל התמודדות של יהודי בחיים. למשל, מי שמתמודד עם קשיי פרנסה צריך ראשית להפנים שהקושי הוא מאתו ית', ושבידו להושיע. אז להתפלל - ורק לאחר מכן לפעול השתדלות?
ב. רבותינו אמרו, שאם באו על אדם יסורים - יפשפש במעשיו. רציתי לדעת מדוע הרב לא התייחס לכך, ואם אכן מדובר בחלק בלתי נפרד מעבודת החולה - אשמח לשמוע הרחבה באשר לאופן הנכון לעשות כן.
ג. מהי התועלת שבתפילה לרפואתו של אחר, לדברי הרב, אם האדם שמתפללים עבורו אינו עובר את ארבעת השלבים ההכרחיים הללו?
ד. באשר לתפילה עצמה, מטבע הדברים, לאחר שאדם מבקש פעם ועוד פעם - ולא נענה, הוא נחלש בתפילתו. כך הוא הדבר גם בענייני העולם - לאחר שאדם ביקש דבר ולא נענה, הוא מפרש זאת כחוסר היענות, מפסיק לבקש - ופונה לאפיקים אחרים (או מתייאש). רציתי לשאול מדוע הנהגת ד' היא כזו שייתכן שתפילה תענה רק אחרי פעמים רבות (במידה ואכן זוכים שתיענה), וכיצד יוכל האדם להתאזר בסבלנות בנושא ולא לחדול מלהתפלל. האם עליו להמשיך ולהתפלל ללא הרף או שמא יש שלב בו יהודי אמור להפסיק להתפלל מתוך הבנה שתפילתו בנושא המסויים לא תיענה?
תודתי הרבה לרב על המענה הרחב והמעמיק בנושאים שונים.
תשובה:
א. כן.
ב. היחס של השיעור היה הדרך הנכונה איך ללכת לרופא בשר ודם, ומה הם השלבים הנכונים לכך. ונתננו את הדרך איך לגשת לרפואה מעשית ושלביה. אולם ברור ופשוט כמו שכתבתם שישנה עבודה של תיקון עצמו ועליו לפשפש במעשיו. ואף זה חלק מרפואתו.
ונחלקו רבותינו. שהרי אמרו חז"ל שהקב"ה דן מדה כנגד מדה, ולפיכך עליו לפשפש במעשיו מדוע באו עליו יסורים אלו באופן של מידה כנגד מידה. וכן נהג בדור שלפנינו ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל. אולם החזו"א ס"ל שבדור זה של הסתר פנים אין מדה כנגד מדה גלויה אלא זו הנהגה פנימית שברוב המקרים מכוסה ונעלמת, ולכך עליו להתעורר ולבדוק מה עליו לתקן בחלקו, אולם ע"ד כלל לאו דוקא באופן של מידה כנגד מידה.
מלבד זאת על האדם לקבל את היסורים באהבה מתוך אמונה טהורה שזה לטובתו וזה עומק רצונו ית"ש, וזהו חלק מרפואתו וזיכוכו.
ג. ראוי שגם המתפלל על זולתו יעבור את כל השלבים הללו, וזולת כך תפילתו פועלת מעט. ואם מתפלל על זולתו שהחולה עצמו אינו עובר שלבים אלו, הוא בבחינת זכות הצדיק שמגן על מי שאינו צדיק כמ"ש בסדום.
ד. הדבר יש בו כמה טעמים ונזכיר כמה מהם.
לצורך שיקנה קנין של אמונה בו ית"ש, ככל השלבים הנ"ל.
לצורך שיקנה קנין של תפילה, עומק לפנים מן עומק.
נצרך לעבור גם יסורים ממרקים, ולקנות את קבלתם באהבה.
זה אינו הזמן הראוי וטוב עבורו.
נסיון שלא להתייאש.
נסיון לפנות לבשר ודם (מעין אות א).
לעולם יש להתפלל, אא"כ זהו גדר של נס, כמ"ש בשלהי ברכות, הרי זה תפלת שוא. אולם יש לשלב זאת תמיד עם אמונה, קבלת יסורים באהבה, תפילה, וחוזר חלילה.
בברכת והסירותי מחלה מקרבך, רפואה שלמה בתשח"י, במהרה ובקלות.
ב. היחס של השיעור היה הדרך הנכונה איך ללכת לרופא בשר ודם, ומה הם השלבים הנכונים לכך. ונתננו את הדרך איך לגשת לרפואה מעשית ושלביה. אולם ברור ופשוט כמו שכתבתם שישנה עבודה של תיקון עצמו ועליו לפשפש במעשיו. ואף זה חלק מרפואתו.
ונחלקו רבותינו. שהרי אמרו חז"ל שהקב"ה דן מדה כנגד מדה, ולפיכך עליו לפשפש במעשיו מדוע באו עליו יסורים אלו באופן של מידה כנגד מידה. וכן נהג בדור שלפנינו ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל. אולם החזו"א ס"ל שבדור זה של הסתר פנים אין מדה כנגד מדה גלויה אלא זו הנהגה פנימית שברוב המקרים מכוסה ונעלמת, ולכך עליו להתעורר ולבדוק מה עליו לתקן בחלקו, אולם ע"ד כלל לאו דוקא באופן של מידה כנגד מידה.
מלבד זאת על האדם לקבל את היסורים באהבה מתוך אמונה טהורה שזה לטובתו וזה עומק רצונו ית"ש, וזהו חלק מרפואתו וזיכוכו.
ג. ראוי שגם המתפלל על זולתו יעבור את כל השלבים הללו, וזולת כך תפילתו פועלת מעט. ואם מתפלל על זולתו שהחולה עצמו אינו עובר שלבים אלו, הוא בבחינת זכות הצדיק שמגן על מי שאינו צדיק כמ"ש בסדום.
ד. הדבר יש בו כמה טעמים ונזכיר כמה מהם.
לצורך שיקנה קנין של אמונה בו ית"ש, ככל השלבים הנ"ל.
לצורך שיקנה קנין של תפילה, עומק לפנים מן עומק.
נצרך לעבור גם יסורים ממרקים, ולקנות את קבלתם באהבה.
זה אינו הזמן הראוי וטוב עבורו.
נסיון שלא להתייאש.
נסיון לפנות לבשר ודם (מעין אות א).
לעולם יש להתפלל, אא"כ זהו גדר של נס, כמ"ש בשלהי ברכות, הרי זה תפלת שוא. אולם יש לשלב זאת תמיד עם אמונה, קבלת יסורים באהבה, תפילה, וחוזר חלילה.
בברכת והסירותי מחלה מקרבך, רפואה שלמה בתשח"י, במהרה ובקלות.
קטגוריות
